הקדמה: קרקעות ניר אליהו סופחו למדינת ישראל בהסכם שביתת הנשק, שנחתם  ברודוס עם מלך ירדן עבדאללה. באזור זה חנה הצבא העיראקי. על ראשי הגבעות, בין האיקליפטוסים והשקמים, היו מתחמים חפורים, משלטים. במורדות היו מטעים, כרמי זית וגפן ופרדסים. הרבה בארות נחפרו להשקיית המטעים האלה. ארבע  בארות נהרסו בפשיטות חי"ש כפר סבא. המפורסמת שבהן  –  באר סבע שהייתה מתחם של "הכנופיות". הבארות שנשארו היו למקור מים חיים עם תחילת התיישבותנו כאן.

באר מזרחי: מבנה ארכיטקטוני מעניין, צירוף של מבני מגורים, מחסנים, באר ובריכה, היה ממוקם על יד פסי הרכבת. ניר אליהו קיבלה מים מבאר זו. צינור "2 הוביל את המים אל המחנה  – אל מגדל עמודי עץ, שהיה ממוקם על יד הלולים, ובראשו מיכל. מהמגדל שתינו, ובבריכה למטה התרחצנו.

באר 42: באר זו השקתה את הפרדסים בראשית ימי הקיבוץ. סיפור שסופר בזמנו על באר זו מראה את המצוקה הכלכלית שהיינו שרויים בה. דודיה ויענקלה יצאו לטפל במנוע של הבאר. תוך כדי העבודה נפל מפתח לפיר הבאר. השניים השתלשלו לעומק וצללו למי התהום ומשו את המפתח. לא חששו לסכנה, חששו שיעברו ימים רבים, אולי שבועות, עד שפרסקו הגזבר יביא מפתח חדש.

באר חק"ל: באר קאמחווי שחודשה. קידוח שנעשה בתוך הפיר העמיק עד 250 מטר. הוצב בה מנוע חשמלי ומשאבה מודרנית, במקום מנוע דיזל איטי ומשאבת בוכנות. הבאר מפיקה 160 ממע"ק מים לשעה.

באר הבית: הבאר נחפרה על ידינו בעזרת תקציב ההתיישבות. הקידוח העמיק עד 300 מטר. חדר לשכבת הטורון אל מאגר המים תנינים ירקון. הבאר מפיקה 400 ממע"ק לשעה. מים באיכות מעולה.

כיום מופעלות רק שתי הבארות האחרונות, כל יתר הבארות התייבשו עם ירידת מי התהום.

כתב: ברוך ראובני