הספד לזאב כספי:

שמחהל'ה היקרה, האח אייזיק, הבן ירון ואשתו איריס וילדיו תמיר, מיטל ואיתי

זאב נולד בשנת 1932 ברוקיטנה שבמחוז ווהלין במזרח פולין ומילדות זכה לכינוי וולוולה (זאב קטן) שילווה אותו לכל ימי חייו.

בהיותו בכתה א' הגיעה "המלחמה הגדולה" לעיירה כשבמסגרת הסכם ריוונטרופ-מולוטוב סיפחה ברה"מ את מזרח פולין לרפובליקה הסובייטית של אוקראינה:

אביו שמעון שניאור זילברברג גויס כשוטר לצבא האדום ונעדר מהבית, ואמו שושנה רייזל נאלצה לגדל לבדה אותו ואת אחיו אייזיק ואחותו בסיה (בתיה).

ב"מבצע ברברוסה" נכבשה העיירה ע"י הגרמנים ששעטו מזרחה – אך המשפחה הצליחה לברוח מבעוד מועד מזרחה לאוזבקיסטן – אז רפובליקה בברית המועצות של סטאלין –

שם סבלו מרעב קשה – שהמשיך בכל תקופת המלחמה. הוריו של ולוולה נכנעו לרעב הכבד, והוא ואחיו נאלצו לקבץ נדבות על מנת לשרוד – עד שנאספו לבית-יתומים – שם סבלו מהתעללות ע"י חלק מהסגל.

לאחר תום המלחמה הועבר עם אייזיק אחיו וכל ילדי בית-היתומים ע"י ארגון הג'וינט למינכן שבגרמניה המערבית שלאחר השחרור – שם החלימו ולוולה ואחיו במשך כשנתיים בבית חולים במהלכן זאב הנער למד מסגרות.

עקבותיה של בסיה(בתיה)אחותו של זאב הקטן נעלמו בתקופת זו – והוא המשיך לחפש אותה בצער עד יום מותו ולקרוא בשמה בשנתו.

ביולי 1947 בסיוע הג'וינט עלו הוא ואחיו על "יציאת אירופה" – אניית המעפילים "אקסודוס" – לאחר שהגיעה האנייה לנמל חיפה ונתפסה ע"י הבריטים – הוחזרו ביחד עם יתר הפליטים לאירופה ושוכנו במחנה "ברגן בלזן" – שפעל כעת כמחנה פליטים. ולוולה ואחיו עלו לבסוף ארצה ב-1948 היישר למלחמת השחרור.

זאב הצטרף לחברת נוער בקיבוץ עין-חרוד – ביחד עם נערים נוספים מ"עליית הנוער" מפולין רומניה וברה"מ: הגרעין שהתגבש הצטרף לניר אליהו כאחד מגרעיני המייסדים.

בקיבוץ פגש ולוולה את שמחהל'ה וב-26.1.1960 התחתנו, בהמשך נולד בנם יחידם ירון. בקיבוץ עבד ולוולה בפלחה והתמחה בנהיגה בטרקטור הזחל.

באחת מהנסיעות משטחי המשק שעובדו בדרום התהפך הטרקטור שעליו ישב זאב עת שהיה על משאית – וולוולה נפצע קשה ונדרש לסדרת ניתוחים כואבים מהם נותר מצולק בכל חלקי גופו –

ואולם זאב המשיך לעבוד עוד שנים רבות בחקלאות ולאחר מכן במוסך, ורק בגיל 70 בעקבות פציעה נוספת פרש מהעבודה הפיזית.

בתקופתו כגמלאי – למרות בריאותו המתדרדרת השתדל לשמור זאב על מורל גבוה – להקפיד ללכת למרכז יום בנווה ימין. ולהתבשם מהמשפחה של ירון ואיריס ומהישגי הנכדים: תמיר, מיטל ואיתי – בהם היה גאה מאד.

למרות החיים הקשים שעבר, בני דורי ואני זוכרים את ולוולה כאדם שמח ומאיר פנים – תמיד מברך לשלום ומתעניין בשלומנו בני-המשק – קריאתו "איזה חבר'ה"(במבטא רוסי-פולני כבד)

מעמדת הפנצ'ריה במוסך כשהיינו באים לעשות טיפול לטרקטורים צרובה בראשם של כל מי שעבדו בפרדס, במטע ברפת ובגד"ש –

ולחיצת ידו החמה והחזקה גם היא זכורה לכל בן-משק פלח שבא למוסך – כמו גם המיתוס כי "כספי היה פותח את אומי הגלגלים בידיים" במקום במפתח שוודי או פטיש אוויר.

כולנו אהבנו את ולוולה והוא אהב אותנו – גם רפרטואר "אמרות השפר" ברוסית של כל בן-משק בניר אליהו נזקף לזכותו.

ולוולה ושמחהל'ה היו מקפידים להגיע לכל החגים בקיבוץ ולהופיע מחופשים למסיבות פורים עד שגופו של זאב לא אפשר לו זאת יותר,

ולמעשה עד לאשפוזו ב"בית אור" עוד היה מקפיד להתעניין, לשאול מה נשמע? ומה המצב במשק? כששמחהל'ה הנאמנה שומרת כל צעד מצעדיו ודואגת לכל מחסורו.

מי ייתן וכעת תנוח זאב על משכבך בשלום, ללא כאבים וזיכרונות קשים, אנחנו נעשה ככל שביכולתנו לחבק את שמחהל'ה שלך והמשפחה ומי ייתן ולא ידעו עוד צער…

מכל בית קיבוץ ניר אליהו