בן יצחק  ושרה

יליד  רדוקנן, רומניה

חיים (חיימקה) נולד בשנת 1930 ברדוקנן, רומניה. בני המשפחה המורחבת גרו בבית הסבא.

הסב בעצמו גדל יתום ובמו ידיו הקים אימפריה לתפארת, חיים הקטן הושפע ממנו רבות,  הסב היה הדמות הדומיננטית בחייו של חיים. המשפחה גרה בבית גדול עם חצר, עם מרתף ליינות שהופקו מהכרם המשפחתי.

לסב היו אדמות ובית-מלאכה לדברי קרמיקה,  אביו של חיים איציק נשאר לעבוד עם הסבא  לאחר ששני אחיו הגדולים הגרו לארה"ב .  בחצר היו אווזים ופרות וחיים הקטן מאד נקשר אליהם, ובילה במחיצתם זמן רב.  בשנותיו הראשונות עזר בבציר הענבים ובעשיית היין. לימודיו הופסקו כאשר פלשו הגרמנים לרומניה .

כאשר פלשו הגרמנים לעיירת הולדתו הם העבירו את כל היהודים כולל משפחתו האמידה  והענפה, לעיר המחוז חוש, אביו נלקח לעבודת כפיה – במשך שלש שנים לא נתקבל ממנו או חיים.  המשפחה נאלצה לגור במקום דל שהוקצה לה למגורים, הסבים הגאים חלו, האם, שגם היא לא הייתה בקו הבריאות, יצאה לעבודה  וגם טיפלה בסבים, חיימקה היה לה לעזר רב.  חיים החל ללמוד חייטות,  נוסף ללימודיו בבית הספר היהודי בעיר, חיים אהב להיות בבית , לתפור לבשל ולעשות תיקונים שונים בבית, בקיצור היו לו ידי זהב.

המלחמה עבורו הסתיימה באוגוסט 1944.  כאשר הצבא האדום כבש את עיר המחוז חוש.

במלחמה איבד  חיים את סבו מצד אמו שנהרג בפוגרום ביאסי ביוני 1941.

לאחר המלחמה חזרו חיים ומשפחתו לבית הסב הוא טיפל בו עד פטירתו ב –  1945 לאחר שלוש שנים במחנה עבודת כפייה חזר אביו אמו נפטרה ברומניה בשנת  – 1946,

חיים עלה ארצה בשנת  1950.

_חיימקה בא  לניר-אליהו בגפו, אט, אט מצא את מקומו במקום. כל הזמן כלב, כבשה או בעל-חיים  אחר הלכו בעקבותיו.  הילדים הביאו את הוריהם לראות את פינת-החי שהקיים

ליד ביתו.  חיימקה עזר איכן שצריך בעיקר היה חצרן, הוא עזר במטבח בכבישת דג-מלוח, ובהחמצת ירקות, עזר בפינת החי, בגז ובכל מה שנדרש

חיימקה

דמותך עדיין מתהלכת בתוכנו.

הגיע לניר אליהו, כבודד, כשנה לאחר העליה על הקרקע וכך נשאר עד יומו האחרון.

בודד אמרנו, אך למעשה תמיד היו לצידו אנשים אותם בחר: מהצעירים, מהמשפחות ובשנים האחרונות בקרב הסטודנטים.

בהגיענו למשק היה חיימקה החצרן, על "רחליקה הסוסה" ובכך היה מבוקש מאוד, עקב חשיבות התפקיד.

לאחר שבוטל ענף החצרנות לא הצליח חיימקה למצוא לעצמו ענף קבוע והיה עובר- נותן יד בענפים שונים כגון המטבח, הנגריה, פינת החי, החלוקה של הגז והאחריות על הכלור וכד'. משפחות היו נותנות בו אמון ולעיתים אף משאירים אצלו למשמרת את הילדים ולכך היה מכין עצמו ומתלבש בבגדי שבת.

היינו פוגשים אותו סובב בקיבוץ, מלקט ואוסף חפצים שונים ומאכסן אותם בחדרו ובחצרו. עולם ומלואו היה ברשותו, ניר אליהו לדורותיה בפריטים, הסטוריה מקומית.

חיימקה אהב בעלי חיים ותמיד נראה מטייל עם כלבים ודואג למזונם.

בשבועות האחרונים היה איש פינת החי של שבת, מקבל ומדריך את המבקרים.

אורח חייו הביא עליו את קיצו- אוכל לא סדיר, ללא השגחה רפואית. אושפז בביה"ח "מאיר", נותח אך למעשה לא התאושש ונפטר בשנתו.

דמות מקומית היה חיימקה וחלק מהווי הקיבוץ שהולך ונעלם.

יהי זכרך ברוך.

לולה ועמיקם רגב

 לאחר הסתלקותו של חיימקה, הכלבים עדיין נאמנות לו שמרו ובשתי הכניסות לחדר האוכל לו חיכו, לאוכל, ללטיפה ולטיול.

ואם את נביחותיהם ומבטם העצוב היינו מבינים בודאי שאלתם היתה: "מה קרה לחיימקה שלנו, לאן לפתע נעלם?"