בן יצחק  ושרה

חיים (חיימקה) נולד בשנת 1930 ברדוקנן, רומניה. בני המשפחה המורחבת גרו בבית הסבא.

הסב בעצמו גדל יתום ובמו ידיו הקים אימפריה לתפארת, חיים הקטן הושפע ממנו רבות,  הסב היה הדמות הדומיננטית בחייו של חיים. המשפחה גרה בבית גדול עם חצר, עם מרתף ליינות שהופקו מהכרם המשפחתי.

לסב היו אדמות ובית-מלאכה לדברי קרמיקה,  אביו של חיים איציק נשאר לעבוד עם הסבא  לאחר ששני אחיו הגדולים הגרו לארה"ב .  בחצר היו אווזים ופרות וחיים הקטן מאד נקשר אליהם, ובילה במחיצתם זמן רב.  בשנותיו הראשונות עזר בבציר הענבים ובעשיית היין. לימודיו הופסקו כאשר פלשו הגרמנים לרומניה .

כאשר פלשו הגרמנים לעיירת הולדתו הם העבירו את כל היהודים כולל משפחתו האמידה  והענפה, לעיר המחוז חוש, אביו נלקח לעבודת כפיה – במשך שלש שנים לא נתקבל ממנו או חיים.  המשפחה נאלצה לגור במקום דל שהוקצה לה למגורים, הסבים הגאים חלו, האם, שגם היא לא הייתה בקו הבריאות, יצאה לעבודה  וגם טיפלה בסבים, חיימקה היה לה לעזר רב.  חיים החל ללמוד חייטות,  נוסף ללימודיו בבית הספר היהודי בעיר, חיים אהב להיות בבית , לתפור לבשל ולעשות תיקונים שונים בבית, בקיצור היו לו ידי זהב.

המלחמה עבורו הסתיימה באוגוסט 1944.  כאשר הצבא האדום כבש את עיר המחוז חוש.

במלחמה איבד  חיים את סבו מצד אמו שנהרג בפוגרום ביאסי ביוני 1941.

לאחר המלחמה חזרו חיים ומשפחתו לבית הסב הוא טיפל בו עד פטירתו. ב –  1945 לאחר שלוש שנים במחנה עבודת כפייה חזר אביו. אמו נפטרה ברומניה בשנת  – 1946, חיים עלה ארצה בשנת  1950.

חיימקה בא  לניר-אליהו בגפו, אט, אט מצא את מקומו במקום. כל הזמן כלב, כבשה או בעל-חיים  אחר הלכו בעקבותיו.  הילדים הביאו את הוריהם לראות את פינת-החי שהקיים ליד ביתו.  חיימקה עזר היכן שצריך בעיקר היה חצרן, הוא עזר במטבח בכבישת דג-מלוח, ובהחמצת ירקות, עזר בפינת החי, בגז ובכל מה שנדרש.

כתבה יונה פלג