פשוט נמאס
מצורף כלשונו מייל ששלחנו היום להנהלת אמפא וחברת tig (הקבלן). חשוב לנו שחברי הקיבוץ יהיו מיודעים למצב גם כן:
שלום לכולם,
אחרי יותר משלוש שנים בתהליך הקליטה והבנייה חשבנו שהרע מכל כבר אחרינו, ומי שבתהליך הזה מתחילתו יודע שהרבה רע היה ולכן, בתמימותנו הרבה, לא ציפינו למה שעבר עלינו היום – יום שאמור להיות מרגש ומשמח ושמסמל את סוף התהליך – אך בדיעבד הזכיר לנו את הימים היותר גרועים שעברנו בתהליך –
לא ברור לנו איך ידעתם והבנתם שהבתים שאמורים היו להימסר היום לא מחוברים למים, חשמל וביוב ולא חשבתם לרגע אחד לדחות את המסירה, לעדכן אותנו, לחסוך לנו ימי חופש, כסף ועוגמת נפש. האם באמת חשבתם שככה נקבל את הבתים ??? מה בדיוק עבר לכם בראש ??? גרמתם לנו להאמין שהבתים מוכנים למסירה, העברנו לכם את כל הכסף והמסמכים הנדרשים, לקחנו יום חופש, הזמנו בעלי מקצוע למחר ולשבוע הבא והכל התפוצץ לנו בפנים. ואנו לא מדברים כבר על זה שלמסור בתים בלי חיבור לחשמל, מים וביוב מנוגד לחוזה ולדעתנו גם לחוק.
אז לנו נמאס – נמאס לנו מהחובבנות, נמאס לנו מהזלזול בנו ובזמן שלנו, נמאס לנו מזה שאתם חושבים שאנחנו לקוחות שבויים ומרשים לעצמכם להתנהג בחוסר מקצועיות, נמאס לנו מזה שאתם מבטיחים הבטחות ולא מקיימים, נמאס לנו מעיגולי הפינות וקיצורי הדרך, נמאס לנו מזה שבמקום להתחשב בזה שאנחנו נמצאים שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים ללא בתים, אתם מנצלים את זה כדי שנוותר ונתפשר על כל מיני ליקויים, נמאס לנו מהתירוצים לעיכובים, שאין שום קשר בינם לבין המציאות, נמאס לנו לשמוע כמה אתם מנסים ומשתדלים וכמה כסף שלא תכננתם להוציא הוצאתם ובעיקר נמאס לנו מזה שבסוף במקום לקחת אחריות אתם מאשימים אותנו.
אז אנחנו מודיעים לכם שאנחנו לא בלחץ. אנחנו לא מתכוונים להתפשר ולא מתכוונים לעמוד עם הגב לקיר ואנחנו לא נוותר עד שכל בורג, טיח, איטום וקיר שצריך לתקן יתוקנו ועד שלא נפוצה על כל עוגמת הנפש שעברנו והכסף שהפסדנו ושאנו בטוחים שעוד נפסיד בשל ההתנהלות שלכם.
מצפים שבפעם הבאה שנקבל מועד מסירה הבית באמת יהיה ראוי למגורי אדם ושהמשפחות הבאות בתור אחרינו לא יצטרכו לעבור את מה שאנחנו עברנו היום.
אורטל ויוסי קויטל
מחזקים את דבריהם של אורטל ויוסי ושותפים לתחושת התסכול לגבי אופן ההתנהלות של חברת אמפא וחוסר גיבוי מספק מצד הגוף בקיבוץ שאמור ללוות אותנו בכל התהליך האררררררוך והמייגע הזה!
גם אנחנו שותפים לתחושות הקשות שאורטל ויוסי תיארו במכתבם. האכזבה היא גדולה ותחושת חוסר האמון שמלווה אותנו מתחילת תהליך הקליטה רק הולכת ותמחזקת.
מצטער לומר אבל פשוט מערבבים פה את הקיבוץ.
עשיתי כמה סיבובים בשכונה החדשה והגמר נראה פשוט זוועה.
אין חלון אחד שהמשקוף שלו ישר פלס, הפינות לא פינות ובקיצור אני לא בייתי מוכן בחיים לקבל ככה בית שהשקעתי בו את כספי.
מי שאחראי על הנושא הזה בקיבוץ חייב להתעורר על עצמו, מול קבלנים חייבים להיות ערסים ולתחושתי לא ככה נוהגים איתם פה.
וזה רק מה שרואים מבחוץ… מה שקורה בפנים הרבה יותר גרוע… הרבה (!!) יותר גרוע. מתישים אותך בחתימה על תכניות מפה ועד להודעה חדשה, ואז הם מתעלמים מהתכניות ועושים מה שרוצים. עצוב.
בואנה איזה עין חדה יש לך!! רואים שאתה מהתחום
אולי כדעי תתחיל לרוץ….
במקום ללכת…
מסכימים עם כל מילה.
בפרויקט ארוך וסבוך כל כך, ראוי היה שבמהלך התהליך הקלוקל הזה, תתקיים הפקת לקחים תוך כדי. גם מצד אמפא, גם מצד הקבלן, ובעיקר מצד הקיבוץ.
כל פעם מחדש אנחנו מתאכזבים לגלות שאין נשיאה באחריות. שהיכולת המקצועית של כל המעורבים היא מתחת לכל ביקורת במקרה הטוב, ומהווה ממש מפגע בטיחותי במקרה הפחות אופטימי.
אנחנו מקווים שכל מי שיעבור את התהליך הזה אחרינו, יקבל טיפול אחראי ומסור מצד בעלי מקצוע ומנהלי פרויקט שממש יודעים לנהל פרויקט בסדר גודל כזה, ושאכפת להם מהנקלטים/דיירים/לקוחות שלהם. כרגע, התחושה היא שאנחנו לגמרי לבד במערכה.
אורטל ויוסי ,
מחזקים אותכם ומסכימים עם כל מילה.
התחושה הזו שאין פיקוח על הבנייה , שהקבלן עושה מה ואיך שהוא רוצה ניכרת בכל צעד וכל מפגש עימו.
שוב ושוב הקבלן ואמפא מנצלים את הרצון שלנו להיות כבר חלק מהקהילה ולשים את הפרוייקט בנייה הזוועתי הזה מאחורינו.
לצערי אנחנו כן בלחץ להיכנס כי אין לנו איפה לגור מעוד שבועיים.
אולי זה עוד לא מאוחר מדי, אולי הקיבוץ עוד יכול להתעורר ולהציב מפקח חיצוני על הקבלן המבצע, מפקח שלא יאפשר מסירה של בתים בלי חשמל, בלי ביוב, ובלי מים.
אין מילים. פשוט נכון.
אנחנו זוג פלוס שני ילדים קטנים שעוזבים היום את הבית שלנו ואין לנו איפה לגור.
מי שלא עובר את זה לא יכול להבין את עומק המשמעות.
האכזבה היא עצומה. גם מהיזם, גם מהקבלן וגם מהתחושה שאין גיבוי ואין תמיכה כשצריך באמת.
פשוט מאכזב
לכל הנקלטים בתהליך ליוסי ואורטל ,ליבי איתכם, מקווה שלא תתפשרו עם הקבלן, שנוכל להיות יצירתיים בכדי לעזור לכם, אני באופן אישי אשמח לכל עזרה שתדרשו שאוכל לסייע.
מחמם את הלב לקרוא שיש חברי קיבוץ שאכפת להם. תודה.
האמת הכואבת, שאם אפשר היה היינו מחליפים את אמפא והקבלן מזמן.
האמת הכואבת, שבכל קהילה או חברה עסקית המכבדת את עצמה נושאי התפקידים שהיו נכשלים כך בתפקידם היו מזמן צריכים להניח את המפתחות.
האמת הכואבת, שאנו מקווים שנצליח להבריא ממחלת הבינוניות המדבקת בשבילינו.
האמת הכואבת, שאם כך מתנהל פרויקט דגל בקיבוץ, מה זה אומר עלינו?
אורטל ויוסי ליבנו איתכם. שוחחנו היום עם מנכ"ל אמפא שחזר מחו"ל ואחרי צו 8 וכמונו – כמוכם הסכים לחלוטין שאין למסור בתים לפני שכל התשתיות מחוברות. אני גם בהחלט מבין את הביקורת בדברי חלק מהכותבים על הקיבוץ, זה לא אומר שאני מסכים עם כולה: קיבוץ ניר אליהו קיבל החלטה ברורה ומפורשת בשנת 2008, בידיעה ברורה, בכוונת מכוון ולאחר דיונים ממושכים בנושא – כי אינו מעוניין לקחת אחריות על בניית הבתים לנקלטים, מתוך מספר חששות עיקריים: ראשית חשש כי יישאב לבעיית מימון, שנית מאחר ורצו לאפשר חופש ועצמאות לנקלטים בבניית בתיהם ושלישית על מנת להתרחק מהאחריות על טיב גימור הבית. כל זאת היה ברור, שקוף וידוע לכל המעורבים בפרוייקט לאורך כל הדרך, ואינו שונה להבדיל מבנים וחברים שבנו את ביתם מאפס או שיפצו בכוחות עצמם עם קבלנים פרטיים ופיקוח על אחריותם בלבד. למרות החלטה זו במספר צמתים קריטיות בהן נדרשנו להציל את הפרוייקט הפשלנו שרוולים, סייענו לפתרון בעיית המימון, פיקחנו על ביצוע התשתיות ובשלבי הגמר אנשי התשתיות שלנו עמדו על כך שלא יימסרו תשתיות שאינן ראויות למגורים. הנושא היה מוסכם עם כל הגורמים הנוגעים בדבר שהבטיחו שעד תאריכי המסירה יושלמו הליקויים עליהם התרענו בישיבות וגם בכתב בפני נציגי היזם, הפיקוח המשותף ואמפא. אתמול מסתבר שעל אף שהבתים טרם חוברו למים וחשמל – מסיבות בטיחותיות עליהן עמדו אנשי המקצוע שלנו(שקד, יוסי וזיו שמושמצים פה למעלה בחלק מהטוקבקים)לא נידחו המסירות מסיבות ששמורות עם מי שלא דחה והדיירים(לא אנחנו) הוזמנו כרגיל. אנחנו הופתענו לגלות בטלפון בהול מאחת המשפחות בצהריים שביקשה שנאשר מסירה בשעה שכבר היו מסתבר בעיצומה של מסירה – על אף שהתנאים של חיבור התשתיות לא הושלמו. לא ארחיב כאן בדברים שהוחלפו בינינו ובין כל הצדדים הנוגעים בדבר מסיבות מובנות, המסר עבר בצורה בלתי משתמעת למנכ"ל אמפא שהופתע כמונו לדבריו מהסיטואציה שתוארה במכתב, והוא הבטיח להגיע היום באופן אישי באתר ולפקח על הנעשה. בינתיים נרתמו האנשים שלנו לקדם ולעזור לקבלני המישנה שכנראה מתקשים להשלים את המלאכה בלו"ז שנקבע ובעזרתם האדיבה של שקד ויוסי התקרבו הבתים לנקודה בה יוכלו להימסר בתקווה בשבוע הבא. איני יכול להתווכח עם הרגשות הקשים, גם אנחנו בוחנים ונבחן את עצמנו לאורך התהליך המורכב הזה, במהלכו הוחלפו לא פחות מארבע חברות פיקוח וניהול פרוייקט עד היום ועדיין התוצאה היא כזו. למען הגילוי הנאות צריך לומר שגם הצענו לנקלטים בשלב מסויים לקחת חבר/ת קיבוץ מסוים/ת שאינו עובד/ת בפרוייקט אך מכיר/ה אותו על בוריו באופן פרטי ויכול/ה היה לתקן בזמן אמת – והושבנו כי מדובר בניגוד עניינים ולכן הצעתנו נדחתה. אין ספק שלאור התחושות הקשות והתוצאות בשטח נידרש לשקול את צעדינו להמשך פרוייקט הקליטה, ולא מן הנמנע נגיע למסקנה שצריך לחזור ולבנות כמו קיבוץ שיתופי, דירות קטנות וסטנדרטיות ולא דירות חלומות – ואז גם הציפיות והעלויות תהיינה בהתאם. עניין אחרון על מנת לנסות ולסייע במצוקה האמיתית הקיימת – חברים שיכולים לארח בביתם בתקופה של השבועות הקרובים מוזמינם לפנות למזכירות. יש מספר משפחות שהחל מהיום אין להם פתרון דיור ונשמח לכל עזרה בנושא. תודה מראש – ובתקווה שמהפיאסקו של אתמול נפיק לקחים להמשך המסירות, אני חוזר על כך שמנכ"ל אמפא הודיע לעובדיו שאין למסור בתים שאינם מחוברים לתשתיות, ואני רוצה להאמין שכולם יישרו קו עם המסר המובן מאליו הזה.
נימרוד, בוא נעמיד דברים על דיוקם. התגובה שלך מחייבת התייחסות לכל אחד מהנושאים שהעלית.
* רצו לאפשר חופש ועצמאות לנקלטים בבניית בתיהם – בפועל, לא נתתם לנקלטים כל אפשרות לחופש ועצמאות בבניית הבתים. הוזמנו לחתום על חוזים דרקוניים מול אמפא, שהיו סגורים מראש, בלי שהיתה לנו יכולת משמעותית להשפיע עליהם. הברירה שהיתה לנו, היתה או לחתום על חוזים לא נורמלים או לעזוב את הפרויקט. אין אמצע. רק שתי נקודות קיצון. גם אלה מאיתנו שבחרו לנהל משא ומתן מול אמפא על תנאי החוזה ספגו איומים מאנשי אמפא.
נאלצנו לבחור מדגמי בתים קיימים. אין לנו ולא היה לנו, לא חופש ולא עצמאות.
* להתרחק מהאחריות על טיב גימור הבית – אין ספק שבחרתם להסיר מעליכם כל אחריות. בכל תחומי הבניה. הדבר ניכר בכל שלב ושלב בתהליך הארוך והמייגע שעברנו ועודנו עוברים. אנחנו לבד במערכה מול אמפא והקבלן. לבד.
* אינו שונה להבדיל מבנים וחברים שבנו את ביתם מאפס או שיפצו בכוחות עצמם עם קבלנים פרטיים ופיקוח על אחריותם בלבד – אכן ראוי שתבדיל ותדייק בדבריך. בנים וחברים שלא היו חלק מהפרויקט של אמפא, יכלו לתכנן בעצמם את הבית, לבחור בעצמם את קבלן הבניה, להחליט מי יפקח על הבניה. לנו לא היתה כל אפשרות שמתקרבת אפילו לחופש שניתן לבנים וחברים מחוץ לפרויקט. אנחנו לקוחות שבויים של אמפא, אנחנו לקוחות שבויים של הקבלן ש*אמפא* בחר עבורנו, ולמפקח שאמפא החליטו עבורנו. שונה בתכלית השינוי.
* למרות החלטה זו במספר צמתים קריטיות בהן נדרשנו להציל את הפרוייקט הפשלנו שרוולים, סייענו לפתרון בעיית המימון, פיקחנו על ביצוע התשתיות ובשלבי הגמר אנשי התשתיות שלנו עמדו על כך שלא יימסרו תשתיות שאינן ראויות למגורים – אנשי התשתיות שלכם לא היו מעורבים בהחלטה של הקבלן למסור אתמול את הבתים ללא חיבור לתשתיות. לא ברור איזה פיקוח בוצע, משום שפעם אחר פעם הנקלטים היו אלה שהתריעו על מפגעים, בעיות וליקויים – גם בבניה וגם בתשתיות.
* הנושא היה מוסכם עם כל הגורמים הנוגעים בדבר שהבטיחו שעד תאריכי המסירה יושלמו הליקויים עליהם התרענו בישיבות וגם בכתב בפני נציגי היזם, הפיקוח המשותף ואמפא. אתמול מסתבר שעל אף שהבתים טרם חוברו למים וחשמל – מסיבות בטיחותיות עליהן עמדו אנשי המקצוע שלנו (שקד, יוסי וזיו שמושמצים פה למעלה בחלק מהטוקבקים) לא נידחו המסירות מסיבות ששמורות עם מי שלא דחה והדיירים(לא אנחנו) הוזמנו כרגיל. אנחנו הופתענו לגלות בטלפון בהול מאחת המשפחות בצהריים שביקשה שנאשר מסירה בשעה שכבר היו מסתבר בעיצומה של מסירה – על אף שהתנאים של חיבור התשתיות לא הושלמו. לא ארחיב כאן בדברים שהוחלפו בינינו ובין כל הצדדים הנוגעים בדבר מסיבות מובנות, המסר עבר בצורה בלתי משתמעת למנכ"ל אמפא שהופתע כמונו לדבריו מהסיטואציה שתוארה במכתב, והוא הבטיח להגיע היום באופן אישי באתר ולפקח על הנעשה – בדיוק פה טמונה הבעיה. לאורך כל הדרך התקשורת בין הקיבוץ לבין אמפא והקבלן לוקה, אם בכלל קיימת. עצם העובדה שערב קודם רמי הודיע חגיגית שלמחרת תתקיימנה המסירות, ואילו שאר הגורמים לא ידעו על כך, מציבה מראה אל מול התנהלות הקיבוץ בנושא. איך יכול להיות שרמי ידע וכל האחרים לא?? איך יכול להיות שמנכ"ל אמפא לא ידע שמתקיימת המסירה?? נו, באמת.. זה פשוט לא רציני.
ואגב, קראתי שוב ושוב את התגובות לפוסט הזה, ולא מצאתי כל התייחסות משמיצה המתייחסת לשקר, יוסי או זיו.
* בינתיים נרתמו האנשים שלנו לקדם ולעזור לקבלני המישנה שכנראה מתקשים להשלים את המלאכה בלו"ז שנקבע ובעזרתם האדיבה של שקד ויוסי התקרבו הבתים לנקודה בה יוכלו להימסר בתקווה בשבוע הבא – אין ספק שההתגייסות של אנשי הקיבוץ מבורכת, אבל איך לומר? מעט מדי, מאוחר מדי. המעורבות של האחראים על התשתיות מטעם הקיבוץ היתה צריכה להיות מקיפה הרבה יותר, ובשלב מוקדם הרבה יותר.
* למען הגילוי הנאות צריך לומר שגם הצענו לנקלטים בשלב מסויים לקחת חבר/ת קיבוץ מסוים/ת שאינו עובד/ת בפרוייקט אך מכיר/ה אותו על בוריו באופן פרטי ויכול/ה היה לתקן בזמן אמת – והושבנו כי מדובר בניגוד עניינים ולכן הצעתנו נדחתה – בוא נדייק. הפיקוח הזה הוצע כפיקוח שקוף, כזה שאין לו כל יכולת השפעה, בשום צורה, על הפרויקט. יתרה מזאת, זהו פיקוח שהיה עולהלכל אחת מהמשפחות אלפי שקלים, ואם אין יכולת להשפיע, אז מה הטעם? בנוסף אותו/ה חבר/ת קיבוץ קיבל/ה משכורת מאמפא עד לרגע שבו הוחלף/ה ע"י מנהל הפרויקט הנוכחי, ולכן ניגוד האנטרסים ברור כשמש.
* לא מן הנמנע נגיע למסקנה שצריך לחזור ולבנות כמו קיבוץ שיתופי, דירות קטנות וסטנדרטיות ולא דירות חלומות – דירת חלומות?? באמת? לרגע עצרתם לחשוב למה 24 משפחות בחרו ברובן דירות 6 חדרים?? כי הן צריכות? לא! כי הדגמים שנתתם לנו לבחור מתוכם היו או 3 חדרים או 6? התייחסות כלשהי לקהל היעד (נאמר, 4-5 חדרים קטנים למשפחות עם 2-3 ילדים)?? לא בבית ספרכם… אמפא יצרה מראש דגמים גרנדיוזים, כי היא תרוויח מהם יותר. זה הכל. דירת החלומות שלנו לא מתקרבת למה שבנינו פה בקיבוץ. השכונה נראית כמו שכונה בכפר סבא, ואין כל זיקה בינה לבין שאר בתי הקיבוץ… חבל.
* על מנת לנסות ולסייע במצוקה האמיתית הקיימת – חברים שיכולים לארח בביתם בתקופה של השבועות הקרובים מוזמינם לפנות למזכירות – יוזמה מבורכת. תודה. הלוואי שיצליח.
התגובה לתגובה היא זו שהולמת את כל מה שקרה וקורה כאן …
לא פעם עברה המחשבה שחבל בכלל שנכנסנו לזה 🙁 וחבל שלא ברחנו מזמן כשהיה אפשר …
למרות שמי שברח מזמן ברח והשאיר את כל הכסף שהשקיע מאחוריו …
לא כך היו הדברים אמורים להיות
ככה זה בפוליטיקה כנראה – כל אחד מסיר אחריות או מפיל אותה על מישו אחר !
כואב הלב…. קבוצה של אנשים טובים שהחליטו לכרוך את גורל חייהם בחיינו ושהולכים להיות מרכיב חשוב מאוד בקהילתנו ושאנחנו חברי ניר אליהו בהחלטה אסטרטגית של קליטה מסיבית מקבלים כעת חבורה של אנשים מתוסכלים, כועסים, עייפים
ובעיקר מאוכזבים.
אני מקווה שלהבא נלמד את המסקנות ונתקן את הטעויות שנעשו והכי חשוב שבזמן הקצר
שנשאר עד שחברינו החדשים נכנסים לבתיהם נחבק אותם בחוזקה נעזור כמה שאפשר ונהיה אתם ולא לידם.
ברוכים הבאים חיזקו ואימצו
נ.ב נשמח שחברים נוספים יביעו דעתם.
אהובים שכמוכם 🙂
נמחקה תגובה
גם משפחת בוזו שותפה לתחושות ולדברים הקשים שנכתבו על ידי משפחת קוויטל ויתר חברינו.
אנו תקווה, ונעשה ככל שביכולתינו, שבשלב הבא לקיבוץ יהיו שיניים בפרוייקט, שיניים שלא יסתכמו במחאות חריפות ואי יכולת להשפיע דה פקטו.
בתקווה שאת ראש השנה נחגוג בביתינו החדש תרתי משמע.
ולמרות זאת, אני לא סובל את האמירות והעקיצות של הניקלטים
שמנסים בכל דרך להשליך את הרפש והאשמה על הקיבוץ שלנו,עשו לי אכלו לי וכו…
מראש הקיבוץ לא היווה כתובת וטוב מאוד שכך החליט,
מדאיגה אותי מאוד התכתובת הנל" מאותם נקלטים והלגיטימציה שמקבלים פה באתר מכמה
חברי קיבוץ. ללכלך על בעלי התפקידים, זו חוצפה שאין כמותה.
שבת שלום!
מדאיגה אותך הלגיטימציה שמקבלים הנקלטים? מדאיגה אותך הבמה שהם מקבלים? אכן חוצפה…
איזה מן קיבוץ הוא זה המאפשר לחבריו להביע את דעתם? מוזרים שכמותנו.
כנראה שהנקלטים עוברים גהינום, ואנחנו, כחברי קיבוץ ממשיכים בחיינו כאילו כלום… ומה שלך מפריע זו הלגיטימציה שהם מקבלים? מדהים אותי לקרוא תגובות כאלה. אף אחד לא מטיל רפש ואשמה. אף אחד לא מלכלך על בעלי תפקידים (ואגב, גם אם כן, זה לגיטימי לבקר נושאים בתפקיד. זו לא דיקטטורה פה, עד כמה שאני זוכר). אנשים בסך הכל אומרים את שעל ליבם, ומבקשים שנהיה איתם בשעה הקשה הזו. ואתה? מפריע לך שהם מקבלים במה. *זו* חוצפה שאין כמותה.
אני דווקא והכי מאוכזבת מההתנהלות של הקיבוץ שלי . עד מתי נשב מהצד ונראה את החברה האלה מתאכזבים פעם אחרי פעם ונצקצק בלשון ונוריד מעלינו את האחריות – שהיא לדעתי קודם כל שלנו ! אפילו שבחרנו בלה בלה בלה … והכל חוקי . צריך , ומזמן, כן היה לקחת מישהו "עם ביצים" והרבה ניסיון וידע שיודע לעמוד מול התירוצים וההתנהגויות ה"קבלניות" האמורות לעיל . לא הייתי ממליצה לאף ילד של חברים שלי לבוא ולבנות אצלינו אחרי הניסיון הזה , כמה שזה קשה להגיד ולהרגיש ככה . אין לנו איך לארח אף משפחה אבל הלב שלנו וההזדהות איתכם מלאה .
ועל אף הכל ברוכים תהיו בצל קורתינו , כי יש בה גם צדדים אחרים ויפים .
אנחנו מחזקים את דבריהם של אורטל ויוסי ולצערנו שותפים לכל מה שכתבו כאן 🙁
התגובות כאן חלקן מעודדות וחלקן פשוט מבהירות לנו כמה המשפט : "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" – נכון …
אנחנו לא מחפשים את מי להאשים אבל לצערנו אין מי שלוקח אחריות
אנחנו רצינו ורוצים לבוא לקהילה ולא לבנות "בית חלומות"
ההגדרה ההולמת לכל הבית והבניה היא – סיוט 🙁
כל מה שאנחנו מתעסקים בו בימים לא פשוטים אלה היא איפה נגור בסוף החודש כשייגמר החוזה ונצטרך לפנות את הבית – משפחה בהרגשה של הומלסיות נוראית נכון שיש לנו חברים טובים שמציעים לפתוח לנו את ביתם אבל לזוז עם כל המשפחה כל כמה ימים מבית לבית – בחיים לא חשבנו שנגיע לזה .
להגיע לחגיגות ומסיבות ברגעים כאלה זה לא פשוט בכלל , לצערי אנחנו מרגישים עייפים ומובסים ודיי מיואשים מכל התהליך .
בתקווה שמשו ישתנה …
ללא ספק נדרש שינוי ורענון של בעלי התפקידים שנטלו חלק בפרוייקט הקליטה של ניר אליהו, לא פעם ביקשו הנקלטים לקחת חלק בפרוייקט ולייצג את את דעתם נאמנה אבל התגובה היחידה שקיבלו היא שהם יכולים לקחת חלק כ"צופים" בלבד, פרוייקט בסדר גודל של בערך 40 מיליון שקלים הופקר בידי אמפא מליבו ללא שום פיקוח או ביקורת אמיתית ומקצועית מגורמים בעלי כישורים מתאימים המייצגים בראש ובראשונה את הקיבוץ והנקלטים, שחלקם כבר חברים פעילים נכון להיום והשאר יהיו חברים ממש מחר בבוקר… עכשיו כשמסתכלים קדימה, ובתקווה שימצאו פתרונות הולמים לכל חברינו העוזבים את ביתיהם ומחפשים פתרונות דיור, הדבר הבא שהייתי ממליץ הוא לדאוג להפתר מאמפא מליבו בקיבוץ ניר אליהו ולדאוג להסיק מסקנות ולקחים, ואף לערוך את השינויים הנדרשים בהקדם האפשרי וזאת בכדי לדאוג לנסות לסיים את הפרוייקט בהקדם ולעמוד אל מול האמת הכואבת ולומר טעינו סליחה כולי תקווה שהקבוצה האיכותית שמצטרפת לקהילת ניר אליהו ייקחו חלק מהמושכות לידיהם ויצעידו אותנו יחד קדימה
לא הייתי רוצה "שזו הקבוצה" תצעיד אותנו קדימה!
כפויי טובה חלקם,משמיצים אם לא במפורש אז בין המילים
את הקבוץ את אנשי השרות,את ההנהלות וכו.
מספיק כבר להיתרפס. כותב החבר החדש שלא השקיע פה שעת עבודה אחת
"דברים שרואים משם לא רואים מכאן"… מה אתה רוצה להגיד?
בזמנו, עוד רק שדיברנו על הקליטה כתב חבר שלנו פוסט ארוך על
מה הולך להיות פה… חיפשתי את הפוסט שככ הכעיס אותי בזמנו
ומצאתי שהפוסט תואם את המציאות
כמה חבל!!!
בעיקר חבל שמי שכותב פוסטים שליליים כותב אותם בעילום שם.
אין בליבי, ואני מאמין שדעתי כשל אחרים, דבר וחצי דבר "נגד" חברי הקיבוץ. להיפך, כפי שצוין על ידי ועל ידי רבים אחרים.
אנשים מעלים כאן תחושות ועובדות. על מה בכלל הויכוח? על בתים שנמסרים באיחור, ברמה נמוכה מהמובטח ועוד ועוד?
טענות הנן לגיטימיות בכל צורה שהיא ולבטח בסיטואציה הנוכחית, אז כל מי שסבור שיש כאן "כפיות טובה", התרפסות וכו' – שיעמוד מאחורי דבריו ויחתום בשמו.
אף אחד מהם לא משמיץ. הם מבקרים. ביקורת היא דבר לגיטימי, גם אם הוא מופנה כלפי אנשים וגם אם הוא מופנה כלפי מוסדות הקיבוץ.
לא ברור מה מפריע לך כל כך בביקורת הזו, אבל אין ספק שכל משפחה נקלטת שילמה לקיבוץ יותר כסף ממה שאתה או אני אי פעם הרווחנו, כדי שלך ולי תהיה פנסיה, שאותם מוסדות קיבוץ מבוקרים לא דאגו לה.
התרפסות? לא הגזמת בכלל… האנשים האלה יהיו חברי קיבוץ שלנו עוד דקה וחצי, אתה (סביר להניח) לא מכיר איש מהם באופן אישי, אבל כבר החלטת וקבעת קביעה נחרצת שהם לא קבוצה איכותית. חבל. זה פשוט עצוב לקרוא פוסטים כאלה.
קודם כל, ברוכים הבאים לשכנים החדשים שלנו. מחכים לראות אורות ולשמוע צהלת ילדים.
אנחנו מבינים את התסכול מהתנהלות הפרויקט ומקווים שבפרויקט הבא נבנה ללא השתתפות חברה כמו שאמפא. מקווה שנלמד ממה שעבר עליכם.
מחבקים אותכם
דינה וחביב
יש פה באתר כתיבה מרובה בעילום שם שיוצרת מראית עין של רוב (זה גם יכול להיות אדם אחד או שניים). אנחנו מבקשים מהנקלטים לא להסיק מכך שזאת האווירה בקיבוץ. משיחות שאנחנו מקיימים, הרצון שהדברים עבורכם יקרו בצורה מוצלחת יותר הוא גורף ומקיף, וכך גם הצער האמיתי על כל התלאות. התמיכה אינה נמדדת במספר הטוקבקים. ומילה לכותבים – גם מאחורי הנוחות של עילום שם יש אחריות והמילים שאתם כותבים יכולות להשפיע ולפגוע, אז חישבו פעמיים לפני ה-send (המבחן שלנו הוא – מה שלא נוכל להגיד פנים אל פנים, לא נכתוב).
אנחנו מהרוב הדומם, שרואה מהצד, שיודע בוודאות מוחלטת שהכוונות טובות והרצון להצליח גדול, ושמאוד עצוב שהתוצאה היא כפי שהיא. עוד יומיים בערך נהיה כולנו באותה סירה. באותו צד של המתרס. על אותה מדרכה.
אנחנו מפנים את דברינו לחברים: אין שום כוונת זדון של אף אחד אבל כנראה שיש צורך לבדוק, לשנות ולתקן. כמי שלא לקחו חלק פעיל בתהליך (מעבר להצבעה בעד הקליטה, ולהיותנו משפחה מאמצת – וזה הכל) אנחנו מרגישים שזה לא הוגן מצדנו למתוח ביקורת ולכן רק קוראים לבדק בית ובעיקר לשינוי האווירה ולהפנמה שאין אנחנו והם. אותה קריאה מופנית גם אל המשפחות הנקלטות. הסוויץ' הזה לא יהיה בן רגע, הוא ייקח זמן ויהיה תהליכי, אבל הוא תלוי מאוד גם בכם ובהתנהלות שלכם. של כולנו. הלוואי ונצליח.
שיר ועמרי
רוקמים בניר הוא שם כל כך יפה. זהו תהליך ארוך, הרקמה הזו. התפתלה להרבה כוונים עליות ומורדות אך בסופה של הרקמה היא מאחדת המון חוטים בצבעים שונים לתמונת קהילה בניר. כמי שהיה מעורב לא פעם בתהליך זה אני רוצה להגיד שעוד מעט קט אנחנו מקבלים לשורותינו חבורה של אנשים נהדרים, אכפתיים ובעקר אחרי תהליך כל כך מורכב לפעמים מתסכל לפעמים מייאש נמצאים בסופו של התהליך ומבקשים כל כך להיות כבר איתנו. כל מה שהחברים החדשים עברו מתנקז לתהליך הסופי כניסה לבתים, המשפחות נמצאות באי בהירות, חלקן לפני שנת הלימודים וחלקן סיים את השכירות. דעו לכם שאנחנו איתכם, לא תמיד עבדנו נכון , היו שגיאות גם בהתנהלות שלנו, ולפעמים נתנו לכם את ההרגשה שאנחנו יושבים על הגדר, אז תדעו שאנחנו איתכם בדרך, מחזקים אתכם, תומכים בכם ונעשה מאמץ עליון ללוות אתכם בחודשים הקרובים עד כניסתכם לביתכם ובתקופת הקליטה הראשונית כאן אצלנו.ובנימה קצת חיובית מהיום המשותף בבריכה. אני הגעתי ראשון לפתוח את עדן ושלוש המשפחות הראשונות שהגיעו היו מהחברים החדשים, עם הזמן הגיעו המון משפחות נוספות אותיזה ריגש אחרי מה שקראתי באתר לראות את השותפות, השיח והיחד ביום חג זה.
עברתי על התגובות וחשבתי לרגע שאולי לא הבנתי את הפתיחה לשרשרת הזו. חזרתי לקרוא את מכתבה של אורטל, במיוחד את שורת הפתיחה, כנראה שיש מגיבים כאן שלא שמו לב לעובדה שאורטל מפנה את המכתב ואת האשמות כלפי אמפא וTGI.
ראוי בהחלט שאם תום הבניה, נקיים בדיקה מקיפה לצורך הפקת לקחים, זכרו שהצבנו לעצמנו יעד של קליטת 100 משפחות בעשר שנים, אנו רק בתחילת הדרך ועד אז, ההתנצחות המתפתחת כאן לא תורמת לדבר.
אני חושב שצריך לעזור ככל הניתן ומי שלא יכול לעזור יכול לפחות לשדר אמפטיה, בסך הכל אנשים שעוברים תקופה קשה ומורטת עצבים וביקשו לשתף אותנו במה שעובר עליהם, הבניה תסתיים בקרוב, אבק הבניה ואיתו ענן הכעסים ישקעו אט אט, עיסוקים שבשיגרה יתפסו את מקומם של הפרטים הלא גמורים בבניין ואז צפויה לנו תקופה ארוכה של ריקמת חיים חדשה על גבי המירקם הקיים. זה לא הזמן להאשמות ומאבקים, זה הזמן להושטת יד ולעזרה, לפחות מילה טובה או כוס מים קרים.
שבוע טוב
קוני
מכתבם של אורטל ויוסי אכן הופנה לאמפא ול- TIG אבל אולי לפני שנסיק מסקנות לקראת השלבים הבאים, נבדוק מה בכל זאת אפשר לעשות בנקודת הזמן הקריטית הזו.
הקיבוץ בחר לעבוד עם אמפא והפך את הנקלטים ללקוחות שבויים.
המנהלת המשותפת של אמפא והקיבוץ בחרה את TIG כקבלן המבצע ואת שחר דוידי כמפקח.
מעבר לאמפתיה, העזרה שאנו זקוקים לה כרגע היא שהקיבוץ יתמוך בנקלטים ויצור פיקוח אפקטיבי שיבטיח מסירת בתים בזמן וברמת הגימור הראויה.
כל מה שנכתב עד כה אינו אומר שאנחנו יושבים רגל על רגל ונותנים לקבלן לריב איתכם, למעשה העיכוב של מחר נובע מהתעקשות שלנו על טיב התשתיות שאתם מקבלים, אחרי שהחל מיום חמישי האנשים שלנו מובילים את קבלני המישנה באוזן להשלים עבודות, כאשר ללא התערבותם של שקד יוסי וזיו שנמצאים באתר יום-יום ולא מאפשרים לנציגי הקבלן לחפף – לא היינו יכולים להתקדם למסירות. אנחנו מקווים שביום שלישי יוכלו סוף סוף למסור את הבתים הראשונים עם תשתיות הולמות. כל הערה ובקשה של נקלטים שפונים מועלית דרך זיו ורמי לכל הדרגים אצל אמפא, הפיקוח והקבלן – אך צריך לזכור שאין לנו זכות ווטו במינהלת, וזו המיגבלה שידענו עליה מלכתחילה. לצערי בנושא הלקוחות השבויים לא יכולנו לתאר עד כמה נקודה זו תנוצל לרעה ותיצור תחושת חוסר אונים שכזו אצל הנקלטים. בנושא זה אין ספק שנידרש לחשיבה מחודשת להמשך. כרגע עושים מאמץ אמיתי ואנשי המקצוע שלנו מרכזים כוחות לעזור היכן שהם יכולים לפרוייקט, במידה רבה על חשבון צרכי הקיבוץ השוטפים. אנחנו לא עוסקים בדוברות כל הזמן, אבל מי שמסתובב בשטח יעיד שהוא רואה בעיקר את החבר'ה שלנו שנותנים את הנשמה בשביל שלא תימסרנה שוחות ביוב עם שיפוע הפוך, שלא ימסרו בתים עם חיווט חשמל שאינו משוייך ובטיחותי, ושביובים שנשברו או נסתמו במהלך העבודות בשטח לא יתוקנו – ישנה עבודה סזיפית יומיומית של האנשים בשטח, אבל אנחנו לא יכולים להביא פועלים במקום מי שאינם. בנושא זה אלי אגם מנכ"ל אמפא הבטיח לעשות כל מאמץ על מנת להשלים את הפיגור שנוצר ואנחנו בקשר יומיומי איתו לוחצים ונלחצים, הקשב של כולנו נתון לפרוייקט, טלפונים, מיילים ופגישות עם טונים גבוהים הם מנת חלקם של העוסקים במלאכה. זה פרוייקט מורכב ולא מן הנמנע שלהבא נעשה אותו אחרת. כמו כן ביום ה' פנינו לנעורים של הקיבוץ בבקשה להעמיד את החדרים לרשות המשפחות שבמצוקת דיור – והנערים והנערות המדהימים האלה הבינו את הצורך והסכימו מייד. בתקווה שנוכל להיעזר במבנה לדיור למי שנתקעו ללא פתרון – ובתקווה שנסיים במהרה ותיקלטו בבתים ובקיבוץ – ושעוד חודש עד חודש וחצי כולנו נרגיש ונדבר אחרת, נהיה אחרי חוגגים את סוכות ביחד. נימרוד
אם זה המצב של התשתיות אני מפחד לחשוב מה קורה בתוך הבתים
הפוסט שלך מאוד מרגיע.