בפרק הגשם האחרון ירד 2.9 מ"מ + 1.2 מ"מ.

הגענו רק ל 31% מהממוצע הרב שנתי.

הצילו!

(גרפים מעודכנים בצד שמאל)

פרק שני

4/09/10 – סוף שבוע שלישי

סיכום שבועי קצר – בשלושת הימים הראשונים רצנו ערב. מדובר היה בריצות קצרות יחסית (5,8,5). ריצת השמונה ק"מ אפילו היתה על סף החשיכה וסיימנו אותה בחושך מוחלט שנפל עלינו בשדה. לא חוויה הכי נעימה, אבל פתאום הקצב התגבר, כנראה מהפחד. את היומיים האחרונים של השבוע תיכננו לעשות בבוקר.

שעון מעורר – קבענו ברבע לשש במזכירות, ובשש ועשרים כשהשעון של שיר צלצל, זינקתי מהמיטה וראיתי שהשעון שלי מראה רבע לשתיים בלילה. דור רץ לבד. אני השלמתי בערב.

למחרת, יום שישי, הריצה הארוכה. 11 ק"מ. אני חייב להיות בעבודה כבר בשבע, אז קבענו בחמש ורבע אצל דור בחדר. אני כבר קם לפני השעון, מהלחץ, למרות שהחלפתי בטרייה. חושך מצריים בחוץ, וגם אצלי בלב. לא קל לקום לרוץ בשעה כזאת, ומחשבות אובדניות עוברות בראש. פתאום קופצת לי השורה האלמותית של שלום חנוך- "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". כמה שזה נכון. בחצי השעה הראשונה רצים על עיוור. לא רואים כלום. ברבע לשש מתחיל להאיר ואז גם הגוף כבר חם, ונהנים מהריצה.

כמה רצנו השבוע? 34 ק"מ. מעכשיו מתחילים לגדול.

למה לא בלוג בלייב? אם לא אשתכנע אחרת, כל מה שכתוב כאן מתפרסם באתר הקיבוץ רק בדיעבד. אחרי המרתון. זאת דילמה די גדולה. מצד אחד, ברור לי שזה יכול להיות מעניין, שונה בעיקר, לגוון את האתר ולהוסיף לו עוד 2-3 גולשים, נוסף על שבעת הקבועים שלו (כולל 3 חברי המערכת…).  ברצינות, זה בטח יוסיף עניין לאתר, ואולי אפילו ייצור אצלנו עוד מקורות למוטיבציה ומחויבות (לא שחסר לנו מהשתיים), תמיכה ועידוד.

מצד שני, לא כל כך בא לי. אני רץ כי אני מגשים חלום, אני מאתגר פיסית ומנטאלית את הגוף, אני נהנה, ובא לי שזה יישאר פרטי שלי, שלי ושל המשפחה והחברים שיודעים ומפרגנים. אז עדיין יש התלבטות, אבל כרגע הנטייה היא להמשיך לכתוב, ולפרסם את זה, אם, רק בדיעבד.

ומה בשבוע הבא? השבוע הקרוב הוא מיני מבחן. דור נמצא בחצי השבוע הראשון בחו"ל כך שאצטרך לרוץ לבד. כל ערב יש חזרות לחג המשק שמגיע בסוף השבוע הזה אז אני חייב לרוץ בבקרים, והכי קשה, המרחקים מתחילים לעלות. לא עוד ריצה ארוכה אחת בסוף השבוע, אלא עוד אחת ארוכה למדי בתחילתו, ובכלל, נפל לי קצת האסימון בימים האחרונים, שזהו, הגענו לדבר האמיתי. הריצות יהיו יותר ארוכות מעכשיו והמחויבות תגדל. סיימנו את ההקדמה, ועכשיו מתחילים לעבוד. מקווה שיעבור בשלום השבוע הזה.

11/09/10 – סוף שבוע רביעי

סיכום שבועי – 44 ק"מ נוספים מאחורינו. דור היה בשטחי טריטוריית הרייך הרביעי בשלוש הריצות הראשונות. רצתי לבד, ועשיתי זאת בבקרים כי כל ערב היו חזרות לחג השישים של הקיבוץ. לא קל לרוץ בבוקר, זה כבר אמרנו. לרוץ לבד בבוקר, ריצות די ארוכות (10,8,5), זה קשה עוד יותר, מה גם שחצי השעה הראשונה בחושך מחלט. הכביש הלבן בחושך הוא לא חוויה נעימה, צריך להרים רגליים גבוה כדי לא ליפול או להיתקל בחול טובעני. אחר כך, ברחובות בכפר סבא, כבר יותר מואר, רואים לא מעט אנשים ספורטיביים, והשמש מתחילה להאיר.

אבא הביא לי את הכתבה של עופר שלח מ-2003. כמה חיפשתי את הכתבה הזאת. מסתבר שהוא שמר אותה ושילב אותה במחברת שכתב, ובה כל מיני הגיגים שלו ושל אחרים על ריצת המרתון, הקשר שלה להורות, ועוד ועוד. מי יודע כמה ספרי מגירה יש לו, לאבא. אני יודע על שלושה לפחות, ועוד מחזה. בטוח יש עוד.

אפרופו אבא, גם הוא חזק באימונים. הוא עושה את זה לבד, 100 ק"מ צפונית מאיתנו, ברחובות קרית ביאליק, בשדות כפר ביאליק ובעיקר לאורך חופי מפרץ חיפה, ומצליח להתמיד. אפילו נסע תל אביבה לקנות נעליים, ובינתיים נראה כי הוא מתעתד לעמוד איתנו על קו הזינוק בטבריה. בעיני זה מדהים. לא פחות. אם זה יקרה, הוא יעשה את המרתון הראשון בחייו חודשיים לפני גיל 59. 

ביום שישי כבר רצים 13 ק"מ. שוב שיא אישי של מרחק. כמו כל שבוע. תענוג.

18/9/10 – מוצאי יום כיפור, סוף שבוע חמישי

סיכום שבועי – סה"כ קילומטראז' שבועי – 45.5 ק"מ. השבוע מתחיל בריצת ערב של 13 ק"מ. למעשה התחלנו השבוע לרוץ שתי ריצות ארוכות בשבוע, וזה לא כל כך קל מבחינה מנטלית. אחר כך עוד ריצות קלילות של 5, 6.5 ושוב 5 ואז, מגיע סוף שבוע, יום שישי, בו רצים בשש בבוקר 16 ק"מ. מי היה מאמין?.

בריצה של יום ראשון, בקילומטר וחצי האחרונים, התחיל לי באופן פתאומי כאב חד ודוקר בצד ימין של חלל הבטן, מתחת לצלעות. לא משהו שקשור לנשימה כי אז זה מורגש בצד השני. לא יודע למה זה קשור ואיזה איברים מעורבים, אבל זה כמעט גרם לי לעצור. גמגמתי לדור שימשיך, ועברתי לקצב איטי ביותר. אחרי כמה מאות מטרים זה עבר ושוב הגברתי, ואז זה חזר. ככה לסירוגין עד הסוף. לא עצרתי, אבל אם זה קורה בריצה האמיתית, לא יודע איך יוצאים מזה. בטוח צריך לעבור קצת להליכה.

בקיצור, זה קצת הדאיג אותי וחיכיתי לריצות הנוספות של השבוע לראות אם זה חוזר. זה לא חזר עד כה.

הרוקי מורקמי, הסופר היפני הנודע (טרם קראתי את ספריו המומלצים) כתב ספר בשם "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים", ספר שתורגם לעברית ממש לאחרונה. הוא מספר בו על חוויותיו כרץ מרתונים חובב אך מכור. נראה לי ששווה קריאה בתקופה הקרובה.

מדי פעם אשלב אנקדוטות ונתונים מהמחברת שאבא כתב. יש שם דברים מדהימים. למשל, הזמן בו השלים מרתון ההולנדי האן פרנק, בעודו דוחף עגלת תינוק: 3 שעות, 54 דקות ו-36 שניות (21 באפריל 2003).

25/9/2010 – סוף שבוע שישי

כמה? – 45.5 ק"מ שבועי.

למה? – לא ממש ברור.

איך? – הכי פחות ברור.

השבוע מתחיל. רצים ריצות ערב. את הריצה הסמי ארוכה של תחילת השבוע בחרנו לעשות בכפר סבא. 13 ק"מ לפנינו ומתחילים בסביבות שבע בערב. שעון חורף כבר פה אז חושך מלא. מקבלים החלטה גרועה: הסיבוב של ספורטק עד ספורטק דרך טבע הוא 3.2 ק"מ. נעשה אותו 4 פעמים וסגרנו עניין. זוועה. לעשות סיבוב ארבע פעמים רצוף זה שחיקה מנטאלית למתקדמים. אחרי הראשון נכנס דכאון טוטאלי שרק מתגבר עם סיום הסיבוב השני. אתה רואה את אותם אנשים כולל אותו איש חביב, בא בימים, שישב על הספסל וראה אותנו עוברים לידו 4 פעמים. לא יודע כמה הוא מחובר למציאות אבל את החיוך בזוית הפה בכל פעם שראה אותנו הוא לא הצליח להסתיר.

כאילו זה לא הספיק, אני מתיש את דור בשאלות והוא, מסכן, נאלץ לענות ולספר, עד שכמעט שבק חיים לכל חי, ואנחנו כולה בחצי הדרך. הפסקנו לדבר והוא חזר לעצמו אט אט.

עוד גורם לזוועתה של הריצה היה חום ולחות שכבר לא חשבנו שנזכה להם בקיץ הזה. שוב ריצת סאונה. ושוב, לא הבאנו מגבות ומילאנו בזיעה את האוטו של דור (רכב חברה, רכב חברה).

הסיבה הבאה לדיכאון באה ממש לקראת הסוף, במאות מטרים האחרונים עת חזר לי שוב הכאב צד המטריד. כשחזרנו הביתה בדקתי בגוגל במה מדובר. מסתבר שזוהי תופעה ידועה. לא אטריד אתכם בפרטים, אבל בגדול מדובר בכמה רצועות בחלל הבטן שמעגנות את כל האברים הפנימיים שם שמקפצים בחדווה בזמן הריצה, ולמעשה מחברות אותם לסרעפת, שהיא זאת, בין השאר, שבזכותה אנו נושמים. הרצועות האלו נמתחות בעת עלייתה וירידתה וכך נוצר הכאב. יש דרכים להימנע ואני מקווה שהוא לא ישוב.

בהמשך השבוע דור שוב בחו"ל. הפעם אצל עוזריהם. הוא רץ שם, בוינה, על גדות הדנובה את הריצה הארוכה השבועית, 16 ק"מ. אני מצפין לקריות לסוף שבוע, ורץ בחוף קרית חיים – קרית ים יחד עם אבא שלי.

הריצה עם אבא היא תענוג בפני עצמה. כיוון אחד תופסת אותנו רוח צפון מערבית חזקה שמצליפה בפנים ויוצרת אצל אבא משבר כבר בשלושה ק"מ הראשונים. אחרי שהתגבר אנחנו מגבירים קצב ובחזור אנחנו שטים בעזרת הרוח. הריצה בים היא עונג בלתי יתואר. זורקת אותי 15 שנה אחורה לימים בהם הייתי רץ שם בקייצים כמעט על בסיס יומי. אבא מכיר לא מעט צועדים/רצים על החוף. אני לא. ברוב טיפשותי, ולזכר ימים עברו, רצתי יחף. בהתחלה היה כיף אבל אחרי זמן מה החלו כאבים בכף הרגל והרגשתי את היבלות בהיווצרותן. לא נורא. הסיום, שכלל טבילה בים החשוך אל מול אורות העיר חיפה המנצנצים על הכרמל שמולנו היה שווה כל יבלת.

נרשמנו למרוץ נתניה ביום שני הקרוב, 27/9. 15 ק"מ. למה לא? בכיף שלנו.

חברים שלום רב,
השבוע החלו להגיע שוברי התשלום לארנונה. כצפוי – בחלק מהטפסים אירעו שגיאות. במהלך השבוע הקרוב נטפל בתיקון השגיאות, ואז יצאו שוברים מתוקנים לתשלום. חברים שמצאו שגיאות או אפילו חשד לשגיאות, מתבקשים שלא לשלם אלא להביא את הטפסים לטיפולנו. אנו נשתדל במהלך השבוע הקרוב לטפל בפניות ולהוציא שוברים מתוקנים שיכללו את תשריטי המדידות.
תזכורת – עובדי החוץ מתבקשים להזדרז ולהביא את תלושי דצמבר לחנה בהנה"ח. בשל סגירת השנה – עד שלא יובא אחרון התלושים לא נוכל להוציא את תקציבי דצמבר, הדבר בידיכם! כמו כן בקרוב מתוכננת אסיפת תקציב, היערכו בהתאם.
בברכת שבת שלום ושבוע טוב – נימרוד בשם הנהלת הקהילה

במדרגות העולות לחדר האוכל ניתלו, באדיבות עמיקם והארכיון, תמונות טו' בשבט.
בתמונה: נטיעות, טו' בשבט, 8.2.2001. צילם עמיקם.

• ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות – בשבת, ה- 22.1, נצא לטייל ולחגוג את החג ב"שביל האלות" שבפארק בריטניה. מסלול מעגלי מקסים, ליד מושב לי-און.
  במסלול נהנה מפריחת רקפות נפלאה ואולי גם נרקיסים ושאר אוגרי מזון למיניהם. נהנה מנופם של האלות והאלונים שצומחים זו לצד זה ונשטוף את העיניים בנוף מוריק שזכה לקצת גשם בימים האחרונים.
  משך המסלול כשלוש שעות והוא נוח ומתאים להליכה למשפחות עם ילדים קטנים ועם סבים וסבתות מטיילים.
  אז מה צריך לעשות?
  פשוט להירשם ואנחנו נארגן את השאר (אוטובוס, חוויות לילדים ועניין במסלול).
  נפגש בשבת ברבע לשמונה בבוקר, ליד חדר האוכל.
  כל משפחה צריכה לדאוג לעצמה ל..: כובעים, מים, נעלים סגורות נוחות להליכה, ארוחת בוקר וצהרים, מנשא למי שצריך ומצב רוח לטיולים.
  *במידה ותהיה שבת גשומה הטיול ידחה.
  מחכים להיענותכם,מתן ושלומית
• לחברים שלום
  בימים אלה מתבצע גיוס לכיתת הכוננות, יחידת העילית של ניר אליהו. זוהי יחידה מסווגת, היא כל כך סודית שאפילו חלק מאלה שנמצאים בה לא יודעים שהם נמצאים בה. חלק זעיר מיכולות היחידה נחשף בפורים האחרון, האימונים מפרכים אבל גאוות היחידה מפצה על הכל.
  המועמדים מתבקשים לפנות ליפתח הרב"ש או ליובל או לליזה.
  ועדת ביטחון

ביום רביעי הקרוב, ה-12 לינואר 2010, ז' בשבט התשע"א, תערך אסיפה בשעה 20:30 בבית אליהו.
על סדר היום:
א. בחירת יו"ר מינהלת קליטה (המועמדים: רמי וליזה).
ב. דיון בתקציב הקהילה 2011.
ג. עידכונים.

בואו בהמוניכם לשמוע ולהשמיע, להצביע ולהשפיע

פרק ראשון

11/08/2010 – לפני ההתחלה

הפרטים הטכניים: בעוד 4 ימים, ביום ראשון ה-15/08, אנחנו ,דור ואני, מתחילים תוכנית אימונים לקראת מרתון טבריה 2011 שיתקיים ביום חמישי ה-6/1/2011. http://www.tiberias-marathon.co.il/

מה זה מרתון? ריצה למרחק של 42.195 ק"מ. במילים- ארבעים ושניים ק"מ ומאה תשעים וחמישה מטרים. עפ"י אגדה עממית זהו המרחק אותו רץ בשנת 490 לפני הספירה פידיפידס שהיה שליח אתונאי שרצה להביא את בשורת ניצחון הצבא היווני על הפולש הפרסי בעיר מרתון לעירו אתונה, ומת בשער העיר מיד לאחר שמסר את הידיעה.

הידעת? ב-1965 התקיים מרתון עינת-רמת הכובש.

מה אומרים החבר'ה? "אין לכם מה לעשות בחיים?", "משעמם לכם?", "השתגעתם?", "בשביל מה לרוץ 4 שעות?", "אתם חולים. נקודה".

כמה? 79 ק"ג. פלוס מינוס המשקל שלי לפני תחילת האימונים.

אז למה באמת? הכל התחיל בכתבה בעיתון. בשנת 2003 תיעד עופר שלח את השתתפותו במרתון פריז, כשאביו מלווה אותו באופן צמוד לאורך המסלול בנקודות שונות. תליתי את אותה כתבה על לוח השעם בשקובית הקטנה בה גרנו אז וכתבתי עליה בטוש שחור עבה- 2013. כלומר- תוך עשר שנים אני עושה את מרתון פריז 2013.

אני אדם של חלומות. אני חולם הרבה ובינתיים מגשים רק מעטים מהם. כי הרי אם אגשים מהר את כולם לא יישאר בשביל מה. אז עכשיו נוצר איזשהו מצב בחיים שבו הרגשתי שאולי יש הזדמנות. זה לא שהמרתון תמיד ישב לי בראש וזה גם לא שהתחלתי להילחץ כי אוטוטו 2013 כבר כאן, אבל תמיד חשבתי לעצמי שזאת איזו שהיא פסגה שצריך לכבוש. כמו שאחת מחמשת המצוות שעל המוסלמי לקיים לפחות פעם אחת בחייו היא עלייה לרגל למכה, החאג', כך על הספורטאי החובב לקיים את מצוות המרתון. וכמו שדור אמר, אם נצליח לסיים את הריצה, נוכל, כברי סמכא, להתרווח מול הטלוויזיה בעת שידור המרתון באולימפיאדת לונדון 2012, ולהעביר ביקורת על סגנון הריצה של היילה גבריסילאסי.

זה התחיל להתגלגל לפני חודש בערך. אנחנו רצים כבר כ-8 חודשים, 3 פעמים בשבוע בממוצע, להנאתנו. אני העליתי את הנושא ואחר כך, עקב כך שאני מסיים את עבודתי ב"עדן", החלטתי שאני הולך על העניין. די מהר, והאמת שקצת להפתעתי, דור החליט שגם הוא בפנים. למה להפתעתי? בעצם אין סיבה להפתעה. דור אוהב אתגרים, אוהב מטרות ויעדים ונראה לי שהוא רוצה להוכיח פה משהו לעצמו. לא חשבתי שהוא יצטרף אלי ואני מאוד שמח על כך. זה יהיה הרבה יותר טוב (בכוונה אני לא משתמש במילה קל) לעשות את זה ביחד, להוציא אחד את השני לרוץ גם כשאין כוח ולתמוך ברגעי משבר שעוד צפויים, גם בדרך לטבריה וגם בריצה עצמה. ישנה עוד אפשרות שאבא שלי, שגם הוא חולם מרתון ותיק, ותיק עוד יותר ממני אפילו, יצטרף אלינו גם הוא. זה יהיה בכלל מדהים וחזק.

אז למה עכשיו? כי עכשיו זה מרגיש נכון, וכדי להפסיק לדחות ולהתפשר ולהתחיל להגשים.

איך נערכים? מאז ההחלטה אנחנו די חזק בתוך העניין. מארגנים בשבועות האחרונים כל שבוע כדורסל עם החבר'ה, משחקים כדורגל כל שבוע, עד הודעת הפרישה הזמנית שהגיעה, כי זהו, עכשיו מתנזרים מספורט תחרותי עד ינואר. התחלנו לנבור באתרי ריצה, בפורומים, בחיפוש אחר תוכניות לאימון עבור חובבנים כמונו שרק רוצים לעבור את הריצה, בלי חשיבות לתוצאה. מתוך כמה תוכניות שמצאנו החלטנו ללכת על התוכנית הזאת –
http://www.shvoong.co.il/he-IL/243/2779/

במקביל, פנינו למכר של דור שרץ מרתון ובמקרה גילינו גם את אריאל, אבא של עמית מהגן של יובל, מרתוניסט בעצמו, ובלבלנו לשניהם ארוכות את המוח בשאלות רבות לגבי כל ההכנות. בטח נציק להם עוד בהמשך.

קניית ציוד – בגדים קניתי במגה ספורט- 2 חולצות מנדפות זיעה ושני מכנסי ריצה (הם קצת קצרים מדי, אבל נוחים). נעליים נקנה בשבוע הבא בחנות בתל אביב שהומלצה לנו על ידי אריאל, בה ניתן לעשות התאמה של נעל לפי אבחון כף הרגל. דור גם הזמין שעון דופק מסוג גארמין. גם גרביים לריצה נקנה בשבוע הבא וככה נתחיל הכי חזק שאנחנו יכולים, ולאט לאט נגביר.

איפה רצים? בלילה אי אפשר לרוץ בשדות, ועל הכביש לבית ברל לא הכי בא לי כי זה מלא עליות וירידות ובעיקר מסוכן. נראה איך נתקדם בעניין הזה.

מה עושים – כשצריכים להשתין תוך כדי ריצה? בטח נידרש לסוגיה בהמשך. מאוד מסקרן אם יש פתרונות יצירתיים.

21/08/10 – סוף שבוע ראשון

עכשיו שבת ואני מסכם את השבוע הראשון של התוכנית. הפכנו את שבת ליום המנוחה ככה שנעשה בעיקרון ריצות בראשון – שלישי, מנוחה ברביעי ושוב ריצה בחמישי וריצה ארוכה בשישי. השבוע, מכיוון שדור חזר מהרייך השלישי רק ביום שני רצנו חמישה ימים רצופים. אמנם זה רק השבוע הראשון, אותו נעשה פעמיים, והמרחקים עדיין קצרים יחסית, ובכל זאת רצנו כבר השבוע 33 ק"מ. זה לא דבר של מה בכך עבורנו.

כמה תובנות חשובות בעקבות השבוע– די מהר הבנו שהכביש עד בית ברל הוא לא אידיאלי לריצה, מאוד מסוכן, בעיקר בחושך. אז ביום השלישי כבר עברנו למסלול קרוב בכפר סבא אליו הגענו עם האוטו. יום אחר כך הצלחנו לרוץ באור יום אז רצנו בשדות, שזה בכלל כיף, גם אם קשה. המסלול המעגלי בכפר סבא סביב הספורטק "דרך טבע" ובחזרה מסביב (3.2 ק"מ) הוא חביב ונוח ועל מדרכה כולו.

הימים מאוד חמים השבוע, ובעיקר לחים – מדברים על עומס חום קיצוני מה שהופך את הריצות לסאונה ניידת, לא משנה באיזו שעה רצים. כל מה שלובשים הופך די מהר לרטוב וסחוט, מהחולצה דרך התחתונים ועד הגרביים. אחר כך נכנסים לאוטו של דור ומספיגים גם את הריפוד שבו בניחוחות ורטיבות (לא נורא, בקרוב הוא מחליף רכב). לשבוע הבא ניערך כבר יותר טוב, עם מגבת ובגדים להחלפה.

ריצה עם עוד אנשים – לשתי ריצות השבוע הצטרפו אלינו "אורחים". לריצה אחת בכפר סבא הצטרף, היישר מצבא ההגנה, דן, שגרר אותנו לקצב מהיר מהמתוכנן ולמשבר המנטאלי הראשון. אבל הוא בא עם מכנסיים יותר קצרים משלי ומשך בכך את תשומת ליבם של גברברי כפר סבא במקומי, אז נסלח לו. לריצה אחרת הצטרפו יניב ואמיתי. רצנו בשדות והקרנו עוצמה. היה נחמד.

שעון – התחלנו לרוץ עם הגארמין שדור קנה. זה מדהים השעון הזה. חוץ מלהוציא לך בקבוק מים קרים בריצה הוא עושה הכל. דופק, מרחק, זמן, התראות קצב. הכל. חוויה מדהימה. אחר כך גם אפשר לראות באינטרנט את המסלול, קצב ממוצע וכו'. זה בלתי נתפס, תוך כדי ריצה, שבעצם נשמר קשר ישיר עם לווין כלשהו בשמיים שמודד את המרחק והקצב שלנו ביחס למה שהוגדר לו. זה מדהים כמעט כמו הפעולה הבלתי נתפסת של מכשיר הפקס ומשאיר את הגעת המזוודה ליעדה בטיסה לחו"ל עם קונקשן במקום האחרון באופן מובהק. 

קניית נעליים – נסענו לקראת סוף השבוע לקנות נעליים בחנות pro:sport, חנות תל אביבית שמתמחה בציוד לריצה. היתה חוויה מאוד טובה. בהתחלה אבחנו לנו את כף הרגל באופן ממוחשב (שנינו די סטנדרטים, לא משהו יוצא דופן שזה טוב מאוד), אחר כך מדדו לנו את המידה (לדור יש רגל אחת גדולה במידה שלמה מהשניה) והוציאו לנו 4 זוגות שונים לכל אחד לבחירה. אחרי עשרות מדידות, החלפות, ריצה על הליכון, סיבובים אין ספור בחנות, ושוב החלפה, קניתי נעליים מסוג ADIDAS, adiStar Ride 2, ( u43195- זה הקוד, נדמה לי). בנוסף קנינו גרבי ריצה וזכינו להנחה בזכות "היכרותנו רבת השנים" עם עירא מנהל החנות (אריאל, שמוזכר למעלה, יועצנו לענייני ריצה והכנה למרתון, מכיר אותו).

תסמונת ציונה – בנעל שדור בחר, מסוג ברוקס, היתה בליטת פלסטיק, כחלק כנראה מפאק בייצור, שהפריעה לו באחת הנעליים. לכן הוא ייאלץ להמתין מספר ימים עד שיזמינו עבורו זוג חדש. זה זרק אותו מיידית אל העבר, בטענה (ששוב, כמרבית הסיפורים המיתולוגיים שלו, לא ניתן לאמתה משום שרק הוא זוכר אותה) שמספר פעמים בעבר כשכל הילדים קיבלו נעליים מתנה באחד החגים הוא קיבל קופסא ריקה רק עם תחתונים וגרביים כי הנעל במידה שלו לא היתה קיימת והיה צריך להזמינה עבורו.

לרוץ עם בקבוק מים ביד – לי זה קצת הציק ביד. אולי אתן לזה עוד צ'אנס או שאשאיר אותו בדרך ואשוב אליו. לדור זה דווקא היה נוח. לא בטוח שלעצור בברזייה זה יותר טוב. נראה.

את ריצת עשרת הק"מ של יום שישי מסיימים ליד פארק כפר סבא, ספוגים בזיעה, ועם הרגשה שאם ככה מרגישים אחרי עשרה ק"מ, איך אפשר יהיה לסיים מרחק הגדול פי יותר מ-4???

28/08/10 – סוף שבוע שני

איך היה? עוד 35 ק"מ מאחורינו. היה בסדר גמור למרות מזג האויר שעדיין מציק עד מאוד. זו למעשה ריצת סאונה.

ריצות בוקר– יש לי עומס די גדול בתקופה זאת בשעות הערב, לכן רצנו כל השבוע בבקרים. זה ממש לא קל, ההשכמה המוקדמת, ולי בעיקר קשה החשש הזה להעיר את הילדים שעה לפני הזמן. בגלל מבנה הבית אני עובר דרך החדר שלהם וגם השירותים ליד. אז הכל נעשה בדממת קודש וסה"כ עבר בסדר טפו.

להתחיל לרוץ על גבול החושך זה דווקא נחמד. כלומר, אחרי שמגיעים כבר לנקודת הכינוס, עושים קצת מתיחות, מנקים את קורי השינה ויוצאים לדרך. אחרי קילומטר אחד או שניים כשהגוף מתחיל להתחמם אז זה בסך הכל די כיף לרוץ בבוקר.

להתחיל בוקר אחרי שרצת והתקלחת זה הרגשה נהדרת. מהבחינה הזאת ריצת בוקר היא כיף גדול.

כמעט נדרסנו על ידי סוס – בכביש הגישה לקיבוץ, בשש ורבע בבוקר. היה רוכב על הסוס כמובן, שדהר באמצע הכביש, ורכב שעצר בחריקת בלמים כדי לא להתנגש בו, או בנו. יום אחרי חיינו היו קרובים לסיומם בכביש הלבן, בעזרתו האדיבה של שופל עצום מימדים.

הריצה האחרונה, זאת של יום שישי, התארכה לנו. עשינו מסלול מעגלי, היינו אמורים לרוץ עשרה וסיימנו את המרחק קילומטר וחצי לפני הקיבוץ. אז רצנו עוד קילומטר וחצי והיה בסדר גמור. עד כה זה היה המרחק הגדול ביותר שרצתי בחיי. מעכשיו כל שבוע השיא הזה יישבר. שבוע טוב.

המשך בקרוב

 http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=771860

http://www.youtube.com/watch?v=nsoYgse_nLA

טו' בשבט מתקרב, הפעם ללא נטיעות עקב עבודות התשתית ושינוי תוואי הדרכים בקיבוץ לקראת הבניות לעתיד לבוא.
ביום החג עצמו, יום חמישי 20/01/2011, בשעה 16:00, נתאסף בכניסה לקיבוץ שם נזרע ונשתול פרחי בר ואף נציל פקעות באזורים בהם יעברו דרכים חדשות.
הארוע באחריות הנוי והתרבות – ומיועד לכל הציבור ולילדי חוץ. הנכם מתבקשים להביא כיבוד. לאחר השתילה נכין תה ופיתות בטאבון ונפתח פינות יצירה.
בערב בבית אליהו – ערב מרקים וסרטי טבע – פרטים בהמשך.
בשבת 22/01/2011 טיול משפחות בהדרכתם של שלומית ברזילי ומתן גבע, על המסלול גם כן בהמשך. רשמו את התאריך לפניכם והרשמו במהירות.

בברכת נוף טוב – הכל טוב, יהודית וחוה והעוזרים על ידן