סקניה, שרים בסקניה

הסקניה היא המשאית המיתולוגית של המשק, שהובילה תוצרת, סחורות קנויות, שקי דשן לגד"ש, זרעים, חומר גלם ומה לא. גם הנסיעות של החברים והילדים היו בסקניה. להצגות בתל-אביב, לחוף הים, לטיולים… מותחים את הברזנט, מעלים את הספסלים, מורידים את הסולמות, והופ – מטפסים לסקניה. בגילאים יותר מתקדמים כבר בוחרים באיזה ברכיים להתחכך כל הדרך.

הנהג המיתולוגי – צ'יני כמובן, והמקום הפנוי לידו בקבינה הוא המקום המכובד, שמור לנשים בהריון, או לאלו שלא רוצות להתלכלך.

איך שצ'יני מתחיל לנסוע, מתחילים לשיר. השירים באים בסדר קבוע : זה השביל ארוך ארוך ומתפתל, הו ונייתי וניה למה זבתאותי וניה, שאון התותחים נדם, דוגית שטה, כחול ים המים, חולצה כחולה, כובע של קש וחולצה ממש, ועוד ועוד. הגרון ניחר, כי חייבים להתגבר על רעש הרוח שמכה בברזנט. במרחק של שתי דקות מניר-אליהו כולם מתעשתים, מקיצים מן התנומה ופוצחים ב"הבאנו שלום עליכם, שלום שלום שלום עליכם".

כתבה : נטע בארי

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.