מכשיר בסגנון אינטרקום שנועד מצד אחד לעזור לשומרת הלילה לשמוע באיזה בית ילדים בוכים, ומצד שני לתת לילדים הרגשה שמישהו שומע אותם.

המרכזייה הייתה ממוקמת בבית התינוקות, שם היו שומרות הלילה נמצאות במשך כל הזמן, למעט היציאה לסיורים בבתים האחרים. גם השומרים היו מגיעים לבית התינוקות, וזאת מכמה סיבות: שם היו המצרכים לארוחת לילה (כולל גבינה צהובה שהייתה יקרת המציאות), הם היו מתלווים לשומרת בסיור, לפעמים היו שומרות אטרקטיביות…

תיבת השמרטף הכילה כפתורים – לכל בית מתג. כשכולם על מצב הפעל – שומעים את המתרחש בכולם בו-זמנית. כשנשמע קול בכי, צריך לאתר מנין הוא בא. מכבים את כל המתגים, ומפעילים בכל פעם רק אחד, כדי לבודד את מקור הרעש. עם הזיהוי, יוצאת מייד השומרת להרגיע את הילד.

בבית הילדים קבוע הרמקול / מיקרופון על התקרה. הילדים שכבר מבינים עניין, יודעים שמשם תבוא הישועה. כשהם בוכים, הם הולכים ונעמדים מתחת למכשיר. כיוון שאין הם יודעים מי התורנית הלילה, הם קוראים פשוט: "שומרת, שומרת".

כתבה: נטע בארי