פרק ראשון

11/08/2010 – לפני ההתחלה

הפרטים הטכניים: בעוד 4 ימים, ביום ראשון ה-15/08, אנחנו ,דור ואני, מתחילים תוכנית אימונים לקראת מרתון טבריה 2011 שיתקיים ביום חמישי ה-6/1/2011. http://www.tiberias-marathon.co.il/

מה זה מרתון? ריצה למרחק של 42.195 ק"מ. במילים- ארבעים ושניים ק"מ ומאה תשעים וחמישה מטרים. עפ"י אגדה עממית זהו המרחק אותו רץ בשנת 490 לפני הספירה פידיפידס שהיה שליח אתונאי שרצה להביא את בשורת ניצחון הצבא היווני על הפולש הפרסי בעיר מרתון לעירו אתונה, ומת בשער העיר מיד לאחר שמסר את הידיעה.

הידעת? ב-1965 התקיים מרתון עינת-רמת הכובש.

מה אומרים החבר'ה? "אין לכם מה לעשות בחיים?", "משעמם לכם?", "השתגעתם?", "בשביל מה לרוץ 4 שעות?", "אתם חולים. נקודה".

כמה? 79 ק"ג. פלוס מינוס המשקל שלי לפני תחילת האימונים.

אז למה באמת? הכל התחיל בכתבה בעיתון. בשנת 2003 תיעד עופר שלח את השתתפותו במרתון פריז, כשאביו מלווה אותו באופן צמוד לאורך המסלול בנקודות שונות. תליתי את אותה כתבה על לוח השעם בשקובית הקטנה בה גרנו אז וכתבתי עליה בטוש שחור עבה- 2013. כלומר- תוך עשר שנים אני עושה את מרתון פריז 2013.

אני אדם של חלומות. אני חולם הרבה ובינתיים מגשים רק מעטים מהם. כי הרי אם אגשים מהר את כולם לא יישאר בשביל מה. אז עכשיו נוצר איזשהו מצב בחיים שבו הרגשתי שאולי יש הזדמנות. זה לא שהמרתון תמיד ישב לי בראש וזה גם לא שהתחלתי להילחץ כי אוטוטו 2013 כבר כאן, אבל תמיד חשבתי לעצמי שזאת איזו שהיא פסגה שצריך לכבוש. כמו שאחת מחמשת המצוות שעל המוסלמי לקיים לפחות פעם אחת בחייו היא עלייה לרגל למכה, החאג', כך על הספורטאי החובב לקיים את מצוות המרתון. וכמו שדור אמר, אם נצליח לסיים את הריצה, נוכל, כברי סמכא, להתרווח מול הטלוויזיה בעת שידור המרתון באולימפיאדת לונדון 2012, ולהעביר ביקורת על סגנון הריצה של היילה גבריסילאסי.

זה התחיל להתגלגל לפני חודש בערך. אנחנו רצים כבר כ-8 חודשים, 3 פעמים בשבוע בממוצע, להנאתנו. אני העליתי את הנושא ואחר כך, עקב כך שאני מסיים את עבודתי ב"עדן", החלטתי שאני הולך על העניין. די מהר, והאמת שקצת להפתעתי, דור החליט שגם הוא בפנים. למה להפתעתי? בעצם אין סיבה להפתעה. דור אוהב אתגרים, אוהב מטרות ויעדים ונראה לי שהוא רוצה להוכיח פה משהו לעצמו. לא חשבתי שהוא יצטרף אלי ואני מאוד שמח על כך. זה יהיה הרבה יותר טוב (בכוונה אני לא משתמש במילה קל) לעשות את זה ביחד, להוציא אחד את השני לרוץ גם כשאין כוח ולתמוך ברגעי משבר שעוד צפויים, גם בדרך לטבריה וגם בריצה עצמה. ישנה עוד אפשרות שאבא שלי, שגם הוא חולם מרתון ותיק, ותיק עוד יותר ממני אפילו, יצטרף אלינו גם הוא. זה יהיה בכלל מדהים וחזק.

אז למה עכשיו? כי עכשיו זה מרגיש נכון, וכדי להפסיק לדחות ולהתפשר ולהתחיל להגשים.

איך נערכים? מאז ההחלטה אנחנו די חזק בתוך העניין. מארגנים בשבועות האחרונים כל שבוע כדורסל עם החבר'ה, משחקים כדורגל כל שבוע, עד הודעת הפרישה הזמנית שהגיעה, כי זהו, עכשיו מתנזרים מספורט תחרותי עד ינואר. התחלנו לנבור באתרי ריצה, בפורומים, בחיפוש אחר תוכניות לאימון עבור חובבנים כמונו שרק רוצים לעבור את הריצה, בלי חשיבות לתוצאה. מתוך כמה תוכניות שמצאנו החלטנו ללכת על התוכנית הזאת –
http://www.shvoong.co.il/he-IL/243/2779/

במקביל, פנינו למכר של דור שרץ מרתון ובמקרה גילינו גם את אריאל, אבא של עמית מהגן של יובל, מרתוניסט בעצמו, ובלבלנו לשניהם ארוכות את המוח בשאלות רבות לגבי כל ההכנות. בטח נציק להם עוד בהמשך.

קניית ציוד – בגדים קניתי במגה ספורט- 2 חולצות מנדפות זיעה ושני מכנסי ריצה (הם קצת קצרים מדי, אבל נוחים). נעליים נקנה בשבוע הבא בחנות בתל אביב שהומלצה לנו על ידי אריאל, בה ניתן לעשות התאמה של נעל לפי אבחון כף הרגל. דור גם הזמין שעון דופק מסוג גארמין. גם גרביים לריצה נקנה בשבוע הבא וככה נתחיל הכי חזק שאנחנו יכולים, ולאט לאט נגביר.

איפה רצים? בלילה אי אפשר לרוץ בשדות, ועל הכביש לבית ברל לא הכי בא לי כי זה מלא עליות וירידות ובעיקר מסוכן. נראה איך נתקדם בעניין הזה.

מה עושים – כשצריכים להשתין תוך כדי ריצה? בטח נידרש לסוגיה בהמשך. מאוד מסקרן אם יש פתרונות יצירתיים.

 

21/08/10 – סוף שבוע ראשון

עכשיו שבת ואני מסכם את השבוע הראשון של התוכנית. הפכנו את שבת ליום המנוחה ככה שנעשה בעיקרון ריצות בראשון – שלישי, מנוחה ברביעי ושוב ריצה בחמישי וריצה ארוכה בשישי. השבוע, מכיוון שדור חזר מהרייך השלישי רק ביום שני רצנו חמישה ימים רצופים. אמנם זה רק השבוע הראשון, אותו נעשה פעמיים, והמרחקים עדיין קצרים יחסית, ובכל זאת רצנו כבר השבוע 33 ק"מ. זה לא דבר של מה בכך עבורנו.

כמה תובנות חשובות בעקבות השבוע– די מהר הבנו שהכביש עד בית ברל הוא לא אידיאלי לריצה, מאוד מסוכן, בעיקר בחושך. אז ביום השלישי כבר עברנו למסלול קרוב בכפר סבא אליו הגענו עם האוטו. יום אחר כך הצלחנו לרוץ באור יום אז רצנו בשדות, שזה בכלל כיף, גם אם קשה. המסלול המעגלי בכפר סבא סביב הספורטק "דרך טבע" ובחזרה מסביב (3.2 ק"מ) הוא חביב ונוח ועל מדרכה כולו.

הימים מאוד חמים השבוע, ובעיקר לחים – מדברים על עומס חום קיצוני מה שהופך את הריצות לסאונה ניידת, לא משנה באיזו שעה רצים. כל מה שלובשים הופך די מהר לרטוב וסחוט, מהחולצה דרך התחתונים ועד הגרביים. אחר כך נכנסים לאוטו של דור ומספיגים גם את הריפוד שבו בניחוחות ורטיבות (לא נורא, בקרוב הוא מחליף רכב). לשבוע הבא ניערך כבר יותר טוב, עם מגבת ובגדים להחלפה.

ריצה עם עוד אנשים – לשתי ריצות השבוע הצטרפו אלינו "אורחים". לריצה אחת בכפר סבא הצטרף, היישר מצבא ההגנה, דן, שגרר אותנו לקצב מהיר מהמתוכנן ולמשבר המנטאלי הראשון. אבל הוא בא עם מכנסיים יותר קצרים משלי ומשך בכך את תשומת ליבם של גברברי כפר סבא במקומי, אז נסלח לו. לריצה אחרת הצטרפו יניב ואמיתי. רצנו בשדות והקרנו עוצמה. היה נחמד.

שעון – התחלנו לרוץ עם הגארמין שדור קנה. זה מדהים השעון הזה. חוץ מלהוציא לך בקבוק מים קרים בריצה הוא עושה הכל. דופק, מרחק, זמן, התראות קצב. הכל. חוויה מדהימה. אחר כך גם אפשר לראות באינטרנט את המסלול, קצב ממוצע וכו'. זה בלתי נתפס, תוך כדי ריצה, שבעצם נשמר קשר ישיר עם לווין כלשהו בשמיים שמודד את המרחק והקצב שלנו ביחס למה שהוגדר לו. זה מדהים כמעט כמו הפעולה הבלתי נתפסת של מכשיר הפקס ומשאיר את הגעת המזוודה ליעדה בטיסה לחו"ל עם קונקשן במקום האחרון באופן מובהק. 

קניית נעליים – נסענו לקראת סוף השבוע לקנות נעליים בחנות pro:sport, חנות תל אביבית שמתמחה בציוד לריצה. היתה חוויה מאוד טובה. בהתחלה אבחנו לנו את כף הרגל באופן ממוחשב (שנינו די סטנדרטים, לא משהו יוצא דופן שזה טוב מאוד), אחר כך מדדו לנו את המידה (לדור יש רגל אחת גדולה במידה שלמה מהשניה) והוציאו לנו 4 זוגות שונים לכל אחד לבחירה. אחרי עשרות מדידות, החלפות, ריצה על הליכון, סיבובים אין ספור בחנות, ושוב החלפה, קניתי נעליים מסוג ADIDAS, adiStar Ride 2, ( u43195- זה הקוד, נדמה לי). בנוסף קנינו גרבי ריצה וזכינו להנחה בזכות "היכרותנו רבת השנים" עם עירא מנהל החנות (אריאל, שמוזכר למעלה, יועצנו לענייני ריצה והכנה למרתון, מכיר אותו).

תסמונת ציונה – בנעל שדור בחר, מסוג ברוקס, היתה בליטת פלסטיק, כחלק כנראה מפאק בייצור, שהפריעה לו באחת הנעליים. לכן הוא ייאלץ להמתין מספר ימים עד שיזמינו עבורו זוג חדש. זה זרק אותו מיידית אל העבר, בטענה (ששוב, כמרבית הסיפורים המיתולוגיים שלו, לא ניתן לאמתה משום שרק הוא זוכר אותה) שמספר פעמים בעבר כשכל הילדים קיבלו נעליים מתנה באחד החגים הוא קיבל קופסא ריקה רק עם תחתונים וגרביים כי הנעל במידה שלו לא היתה קיימת והיה צריך להזמינה עבורו.

לרוץ עם בקבוק מים ביד – לי זה קצת הציק ביד. אולי אתן לזה עוד צ'אנס או שאשאיר אותו בדרך ואשוב אליו. לדור זה דווקא היה נוח. לא בטוח שלעצור בברזייה זה יותר טוב. נראה.

את ריצת עשרת הק"מ של יום שישי מסיימים ליד פארק כפר סבא, ספוגים בזיעה, ועם הרגשה שאם ככה מרגישים אחרי עשרה ק"מ, איך אפשר יהיה לסיים מרחק הגדול פי יותר מ-4???

28/08/10 – סוף שבוע שני

איך היה? עוד 35 ק"מ מאחורינו. היה בסדר גמור למרות מזג האויר שעדיין מציק עד מאוד. זו למעשה ריצת סאונה.

ריצות בוקר– יש לי עומס די גדול בתקופה זאת בשעות הערב, לכן רצנו כל השבוע בבקרים. זה ממש לא קל, ההשכמה המוקדמת, ולי בעיקר קשה החשש הזה להעיר את הילדים שעה לפני הזמן. בגלל מבנה הבית אני עובר דרך החדר שלהם וגם השירותים ליד. אז הכל נעשה בדממת קודש וסה"כ עבר בסדר טפו.

להתחיל לרוץ על גבול החושך זה דווקא נחמד. כלומר, אחרי שמגיעים כבר לנקודת הכינוס, עושים קצת מתיחות, מנקים את קורי השינה ויוצאים לדרך. אחרי קילומטר אחד או שניים כשהגוף מתחיל להתחמם אז זה בסך הכל די כיף לרוץ בבוקר.

להתחיל בוקר אחרי שרצת והתקלחת זה הרגשה נהדרת. מהבחינה הזאת ריצת בוקר היא כיף גדול.

כמעט נדרסנו על ידי סוס – בכביש הגישה לקיבוץ, בשש ורבע בבוקר. היה רוכב על הסוס כמובן, שדהר באמצע הכביש, ורכב שעצר בחריקת בלמים כדי לא להתנגש בו, או בנו. יום אחרי חיינו היו קרובים לסיומם בכביש הלבן, בעזרתו האדיבה של שופל עצום מימדים.

הריצה האחרונה, זאת של יום שישי, התארכה לנו. עשינו מסלול מעגלי, היינו אמורים לרוץ עשרה וסיימנו את המרחק קילומטר וחצי לפני הקיבוץ. אז רצנו עוד קילומטר וחצי והיה בסדר גמור. עד כה זה היה המרחק הגדול ביותר שרצתי בחיי. מעכשיו כל שבוע השיא הזה יישבר. שבוע טוב.

המשך בקרוב