גילוי לב
גילוי לב:
ביום ראשון ה-5.2 התקיים הסופרבול ה-46. ללא ספק אחד המשחקים המרגשים ביותר שנראו בשנים האחרונות. כמובן שבסופו ניצחה קבוצתי האהודה הניו יורק ג'ייאנטס. אך בעוד שהספורטאים הטובים ביותר בעולם התכוננו במרץ בימים שלפני המשחק התחוללה מאחורי הקלעים דרמה לא פחות קטנה.
כאזרח ששורשיו נטועים עמוק בחברה האמריקאית, פעלתי במשך השנים, מהיותי נער מתבגר ועד לזמנים אלו, בפיתוח תרבות הספורט האמריקאית בקיבוץ. פעלתי ללא לאות לארגונם של משחקי בייסבול ופוטבול והצלחתי להעביר מהידע שנצבר לי במשך השנים לחברי הישראלים. לא היה לי קל להסביר את החוקים וללמד את החברים כיצד לזרוק כדור אליפסה כפי שאימי לימדה אותי בפארקים של ברוקלין ושמפיין אילינוי. לא נשברתי וביחד עם יד ימיני לתרבות האמריקאית הלא הוא ידידי משכבר הימים מיסטר דאונטאון, הצלחנו אט אט להחדיר את הספורט האמריקאי לליבם של יותר ויותר חברים. אתן גם קרדיט לאיש יקר המחשיב את עצמו קנדי שתרם אף הוא ביצירת אווירה אנגלוסקסית בקיבוץ ,שדחפה אנשים נוספים להתעניין בספורט ההזוי הזה עם המחבט והכפפה. כמו כן הייתי תמיד מהראשונים להגיע לבית של אליהו לצפות במשחקי NBA מכריעים בשעות הקטנות של הלילה, ומהאחרונים לנטוש בסיום. וכידוע אין זה קל להישאר ער במשחק מספר 7 של גמר NBA כאשר בטנך מפוצצת בהמבורגרים ומימנך נחירות קשות הגורמות לך בקצבן המונוטוני לעצום את עיניך ולהיכנס לחלום… ובכל זאת הייתי נשאר עד הסוף ערני. וכך עברו השנים ולא פספסתי אף משחק מכריע אמריקאי המשודר בשעות הקטנות של הלילה כאשר רק ציוצי העטלפים נשמעים להם ברקע.
ומדוע ההקדמה הארוכה?
בשבוע האחרון תקפה אותי מחלת השפעת הארורה ושיתקה אותי כליל למשך כארבעה ימים. ארבעה ימים שבהם הייתי אמור ללמוד היטב לקראת מבחני סיום התואר שלי. ומשלא הצלחתי ללמוד הצטבר לו הר של חומר שעלי היה להשלים. נקבע לי מבחן בצהרי היום שלמחרת הסופרבול. כפועל יוצא נאלצתי לנטוש את המשחק המסקרן במחצית בכדי להספיק לקום מוקדם בבוקר וללמוד לקראת הבחינה (שדרך אגב הייתה נוראית). זאת לאחר שהספקתי לאכול כ6-7 נקניקיות חזרזירים. נטישתי יצרה דרמה. אני, אבישי רוזנבלום, המזוהה יותר מכל עם תרבות הספורט והג'אנקפוד, לא נשארתי לראשונה עד לסיומו של המשחק. ואם בארזים נפלה שלכת מה יגידו אזובי הקיר??? לכן החלטתי לנצל את הבמה שנכפתה עלי ע"י עורך האתר ואחד מהצופים האדוקים של הסופרבול, אשר למרות היותו צבר בכל רמח אבריו הצליח להיפתח אל התרבות הזו ועשה זאת בנפש חפצה, ולהביע את התנצלותי הכנה על אי היכולת החד פעמית להישאר עד לסיומו של המשחק. אמנם השארתי נציג אחר ממשפחתי, אך כידוע לכולכם מדובר בנציג שהוא יותר לכיוון המקסיקני ולכן אני מסכים שלא מדובר בתחליף הולם. איני יכול להבטיח שזה לא יקרה שוב בעתיד, אך אעשה הכל לשם כך.
עמכם הסליחה, AR.
מעולה!
לקיחת אחריות מעורר כבוד. התנצלותך תישקל בכובד ראש.
xoxoxo
ענק. אני סולח (אבל לא שוכח).
אבישי כבוד על הכתיבה
מעבר לזה ספורט חלש ומשעמם
קבלו גם את התנצלותי – כמו ל – AR גם לי היה מבחן גדול ביום שלאחר הספורבול ולכן נבצר ממני להגיע לאירוע כבד המשמעות, למרות היותי אוהד מושבע של הענף.
מרגש עד דמעות. אני סולח.
והבהרה קטנה: אני לא רק איש יקר המחשיב את עצמו קנדי – גם קנדה מחשיבה אותי כאיש יקר.
אבישי, יפה שחשבת שאתה צריך להתנצל. הנביא למשל לא הגיע ככה סתם למרות שהתחייב והוא לא מרגיש צורך להתנצל על כך.
לעמרי….
א.אתה מכור,להגיב ב5:21 בבוקר,רק מטורף יוצא לרוץ בשעה כזאת
ב.כבר הייתי רגל וחצי ברכב בדרך לאירוע,אבל כוח עליון מנע ממני להגיע ,וקבע שעליי להישאר בחדר ולא חסכן את בריאותי
ג.אתה מגעיל:-)
ע"פ השעה שעמרי כתב את התגובה לא אתפלא אם זיהינו את "חבר שאיכפת לו"
בושה למערכת האתר שכבר כמעט שבוע אחרי הסופרבול ועוד לא החלפתם סקר. התפטרו!
העיקר הוא האשים אותי שאני "חבר שאיכפת לו"… בושה.
הרי ידוע שמנהלי האתר מושחתים,ומקבילים ממש להתאחדות הכדורגל בישראל,
עוד לא החלטתי מי דומה יותר שלחלובה או ללוזון ,עומרי או דור(דאון)
עומר קורדובה – חשבתי שבגיל 30 תתבגר.
מתחת לחגורה
אבישי, יפה כתבת. והעיקר, אחרי הכל, הג'אינטס אלופים! הספורט האמריקאי שוב נותר בלי מתחרים, ולא משנה מה באמת היה באותו לילה בבית אליהו, אצלך בבית למחרת בבוקר השאלה הראשונה היתה מי ניצח?
ואתה יודע, אין כמו הבית.
ולמגיבים כאן ששואלים , אז איפה הייתם? שאלה מצוינת, ואפילו אינני יכול להבטיח שבשנה הבאה זה יהיה אחרת, אבל אשתדל, כמו בשנה שעברה, אז כן הייתי. השנה הייתי במסע ( אלא איפה?).
ועכשיו לניקס, חה חה חה .