יורו 2012 – טור חד פעמי ביותר – עמרי

יורו 2012 (או – איך אני מצליח להפוך את הענף הזה למעניין עבורי?)

כבר כמה שבועות שכולם מדברים על היורו הזה. ההתרגשות בקרב החבר'ה בשיאה, כולם מהמרים בכל מקום אפשרי ועל כל סכום, מתווכחים, צועקים, זה מבין בכדורגל והשני לא, "אתה בכלל מבלבל את המוח", ואתה – "מה אתה מבין בכלל", "תפסיק לדבר שטויות", "תן לי שמות של חמישה שחקנים בהרכב של רוסיה נראה אותך", אוי נו, אתה באמת בדיחה", "אתה בנאדם מגעיל", "תפתח לי בירה", "אתם חייבים לראות את האפליקציה החדשה שמצאתי", "תעביר את הפרנקפורטר" וכו'.
ורק אני יושב בצד, עם בקבוק הבירה שלי, צופה יחד איתם בעוד משחק משעמם, העיניים שוב נעצמות כי כבר 22:00 לפנות בוקר ואני רגיל לישון בשעות האלה, מולי על המרקע, באיכות HD מדהימה – "מה, אתה לא רואה את ההבדל?" – מתרוצצים 22 שחקנים, צבעי החולצות מתעמעמים ומתמזגים לי עם העייפות, רוב ההתרחשויות במרכז המגרש וחבר'ה מסביבי מאושרים, מרותקים, מנתחים כל מהלך, מתווכחים בלהט על כל מסירה כאילו מדובר בחוק ההסדרה של פינוי גבעת האולפנה. קליפות גרעינים בודדות מפוזרות על חולצתי ומכנסיי, ואני מת לעשות את הצעד הדרמטי של לקום וללכת הביתה למיטה לישון, אבל לא מסוגל לזוז מרוב עייפות. "גול!!" מקפיצה אותי לפתע צעקה. "לא!!". הוא החטיא. "איזה אפס. אני הייתי שם את זה"…ואני חוזר לנמנום שלי.
מחשבות פילוסופיות עולות במוחי. איך זה שכולם אוהבים את הספורט הזה? איך זה שכל משחק ליגה הולנדית בין אוטראכט למאסטריכט מעניין אותם כאילו מדובר במשחק מספר 7 בגמר המזרח באן בי אי, ורק אותי לא? למה אני שונה? למה סיפורו הדרמטי של יוסף גזאצ'ו, רץ המרתון הישראלי בן ה-37, שפספס בריצת המרתון לפני שבועיים את הקריטריון לאולימפיאדה בשבע שניות (!!!) מעניין אותי עשרות מונים יותר מכל היורו – שמומרו הזה? ואיך לעזאזל אני מוצא גם לעצמי עניין בחגיגה הזאת? כי הרי חברים אני אוהב, בירה גם (רק מאז גיל שמונה עשרה, ובמידה , כן?!), אוכל שנלווה זה תמיד טוב, אבל איך מעבירים שעה וחצי מול גרמניה פורטוגל?
הימרתי על אנגליה. לא יכול לנקוב עכשיו בשלושה שחקנים מההרכב. נשבע. וזאת הקבוצה שאני מסמפט הכי הרבה. מוגזם להגיד אוהד. מה זה אוהד? אני בריטי? יש לי צעיף? עשיתי מנוי ליציע ג' בוומבלי? מסמפט. אבל אז נפצעו 3 שחקני הרכב, אחד מהם זה שם שהכרתי מתוך השלושה (למפארד) ונשארו רק שניים מוכרים. טוב, זה לא מה שיכניס לי עניין בטורניר.
אולי ההימור באתר הקיבוץ? וואו. פה יש פוטנציאל. על עשרה שקלים ששמתי, אוכל להרוויח אלפי אחוזים! 300 ₪ יוכלו להיכנס לכיסי, אחרי מסע תחנונים של שבוע לאנשים שיהמרו באתר, או בכלל ייכנסו לראות מה חדש בו. אם קראתם את הציניות בין השורות, מובן שגם זה לא מה שיכניס עניין.
אולי יהיו ערבי אוכל בבית אליהו בהתאם למשחקים? כבר אקדים ואציין שבחצי הגמר השני יהיה ערב של נעורימבורגר אז הכינו את הקיבה. אבל יש דיבורים על ערב פיצות במשחק של איטליה, שניצלים במשחק של אוסטריה (הם ביורו?), ערב גפילטע פיש ורגל קרושה במשחק של פולין, ערב יין וצפרדעים צרפתי, ערב אבטלה בתנור במשחקי ספרד, ערב מתנדבות במשחק שבדיה – דנמרק, ערב וודקה ושח מט כשהרוסים מתרוצצים על המגרש, ערב עוגיות במשחקי הולנד, תה עם חלב במשחק של אנגליה, ועל האוכל שיוגש במשחקי גרמניה הכי מפתה אותי לכתוב אבל אני אתאפק (למה? כי עברו כמעט 70 שנה וצריך להמשיך הלאה).
אז מה כן? אולי אסתבך קצת עם חבריי. זה תמיד כיף. הם יהיו כולם בבית אליהו. נרגשים. כל אחד מבין יותר מהשני. לכל אחד יש הערה מקצועית  מאוד על כל מהלך. וגם לי כמובן. בעיקר לשם ההתססה. בזה אני טוב.
אגב, דור לא מזכיר את נבחרת אנגליה? ג'נטלמן, מאופק, מכובד. לוזר.
אבישי הוא ללא ספק הולנד. מקרין שיקול דעת ומהוגנות כלפי חוץ, ארי במידה מסוימת, אבל מסתיר את מיסטר הייד שמתפרץ לעיתים קרובות בסתר.
ארז – הוא איטליה – שקול לרוב, בעל כישרון רב, אבל חם מזג וכשהים תיכוניות מתפרצת אתה לא רוצה להיות בסביבה.
יותם – הוא יהיה צרפת. בטוח שהוא הכי טוב בעולם, מבלי להיות מודע לכך שמאז מונדיאל 1998כבר עברו 14 שנה.
יניב – גרמניה. סולידי על המגרש, ממושמע. כשרוני. יודע כדורגל. גזען.
עומר – פורטוגל. יפיוף. הכישרון קיים אבל לעולם לא יבוא לידי ביטוי. העצלנות חזקה ממנו ("המוזה לא נקשה על דלתי" עאלק).
דייויד – אסטוניה, או מלטה או איי פארו. הנבחרת הכי גרועה באירופה. חד וחלק.
מתן – אגדה בחייו. לא קשור לכדורגל. רק חשבתי שזאת הזדמנות לציין זאת שוב.
טוב. מכיוון שהלכתי לאיבוד, וכנראה גם איבדתי כמה חברים על הדרך, נפרד כידידים. ניפגש בטח הרבה בבית אליהו כי אני לא באמת אוכל להפסיד את הקרטיבים שמחלקים שם, ואת ההזדמנות לצעוק מידי פעם פרובוקציות לחלל החדר.
מיותר לציין שהכל פה נכתב בסאטירה. אם מישהו נעלב שיעליב בחזרה (אבל בסטייל, ולזכור שאני מדריך נעורים…). אם מישהו נפגע שלא השוויתי אותו לאף נבחרת שיפנה אלי ואוסיף לו ניתוח תמורת תשלום סמלי.

יאללה. שקט. כדורגל מתחיל.

עמרי
  • DS

    אני דווקא תמיד ראיתי את עצמי כסן-מרינו. קטנטן ויפה…
    אחלה טור!!

  • AR

    אכן הולנדי ארי מעט מטורלל

  • עומר ק

    שאראס חזק אתה..רק חבל שאתה מאוהב בענף הלא נכון

  • השלמון

    שארס אחלה טור , סה"כ שמח בהשוואה לאיטליה , ויותר שמח ששמי צויין בטור כה מכובד.
    אם הייתי נשאל איזו נבחרת מזכירה אותך , הייתי עונה פולין, מתנהג תמיד כמארח , ללא יותר מידי הבנה בתחום אך בכל רגע נתון מסוגל להתפקס ולשחרר עקיצה שתגרוף את הנקודות!!!

  • DT

    סך הכל מסכים עם רוח הדברים חוץ מההשמצה חסרת הבסיס לגבי דור.

  • עומר ק

    חזק ברזיז

  • אבא של ...

    גדול.מעניין מהיכן קיבלת את הציניות , וכן גם את כשרון הכתיבה.בקצב שבימברו נוטל סמים(…אין בבית אליהו?),עוד נזכה לראות את גזאצו נכנס ראשון נכנס ראשון לאיצטדיון בלונדון!

  • אמא שלו....

    עכשיו על בטוח מתיישבת להרדם מחוייכת מול מסך ה-HD …כשרון כתיבה זה תורשתי?(לפי תפוצת המקור התשובה בגוף השאלה..)

  • לעמרי

    עם כל התלונות לכדורגל גם הפעם היורו מביא לך רייטינג מטורף לטור!

  • עמרי

    שיעמומרו

  • DS

    שאראס, ממש לא. אפילו אתמול קיבלנו קרב אדיר במשחק השני עם צמד של שבצ׳נקו.
    שלא לדבר על האנגלים שהוכיחו שוב שאסור למהר להספיד אותם.

  • DS

    עכשיו קלטתי שכתוב "הכי גרועה באירופה. חד וחלק."
    החד וחלק פגע בי.

  • עמרי

    מתנצל. תגיד, וזה שבעל הטור שמעלי צריך לאכול את הכובע שלו בפומבי על שתי הטעיות של הציבור (הולנד אלופה – מי יודע כמה מקוראיו הנאמנים רצו ושמו כסף על הולנד לאחר הטור הזה, ו"בואו לבית אליהו" – היה שם פעם אחת בקושי) והוא לא עושה זאת, מזה אתה לא נעלב?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.