אורי (צ'יני) לב-ארי ז"ל

התמונה באדיבות המשפחה.
  • אחחח

    היו ימים…

  • פששש

    איזה כלי…

  • כמה זכרונות של ילד:

    מאחורי צ'יני רואים את המשאית האגדית איתה הוא הסיע אותנו כילדים לים.
    – כל נסיעה לים הייתה הרפתקאה, וארכה הרבה יותר מחצי שעה כמו היום…
    – "הנה הים, והינה הים!" בדרך לים הייתה מרובת גבעות (וללא בתים גבוהים), כאשר היינו מתקרבים לים היה ניתן לראות את הים בשיאי הגבעות והוא היה נעלם באיזורים הנמוכים יותר. כך היינו צועקים שהיינו רואים את הים.
    – בדרך לים, כאשר היינו רואים את מגדלי המים מרובי הרגליים היינו מכריזים: "תלת-רגליים!" (כמו החייזרים מהסדרה משנות השמונים- Tripods) ומתחבאים מאחורי דופן המשאית.
    – או שהיינו משגעים את צ'יני עם לחיצות על הזמזם.
    – מי רוצה סנדוויץ' עם גבינה צהובה מרגרינה וחול, נקניק מרגרינה וחול או שוקולד מרגרינה וחול?
    – שימו לב גם לתד"לים בתמונה…