לקראת הבחירות לתפקיד מזכיר התנועה הקיבוצית –למה אני? תפקיד מזכיר התנועה הקיבוצית הוא שליחות שנשאתי אליה עיניים זה מכבר, אך הבחירות הקרובות הגיעו קצת מוקדם מדי עבורי הן מבחינה מקצועית והן ברמה האישית, כשמולי מתמודדים שני אריות וותיקים ומנוסים. אך כמו שאמרו גדולים ממני – אי אפשר לבחור את העיתוי, וזה אף פעם לא מתאים, וכמו שאני מעדיף לראות זאת – מה אפשר לבקש יותר מאתגר בלתי אפשרי? התלבטתי רבות אם לגשת במועד זה ולהציג את מועמדותי לתפקיד, אך מה ששכנע אותי "לקפוץ למים" הייתה אותה מועצת תנועה בסוף נובמבר 2012, בה התברר שמכל המועמדים שדובר עליהם בתקשורת הקיבוצית במהלך השנה האחרונה – נותר איתן ברושי לבדו, כשכל המועצה התנהלה סביב השאלה: האם יש לבחור את איתן במועצה, או "לשחק את המשחק הדמוקרטי" בקיבוצים? כמאמין גדול בקיבוץ כדוגמא ומופת לדמוקרטיה, הרגשתי שאסור להשלים עם מצב שבעת גורלית כזו, באה תנועה – שבעיניי היא חשובה וגדולה, ומבקשת מאדם אחד שיעשה לה טובה ויקח את המפתחות כי אף אחד לא רוצה בתפקיד כפויי הטובה הזה. מיד עם סיום המועצה, ולאחר שכבר חתמתי לאיתן ברושי על טפסי התמיכה גמלה בי ההחלטה להתמודד, הודעתי על כך והתחלתי באיסוף החתימות הנדרשות. בהמשך הצטרף אבו וילן למרוץ, ממש ביום האחרון להגשת הרשימות, אך מהתגובות המפרגנות שקיבלתי בעת החתמת החברים קיבלתי את הכוח ואת השליחות להמשיך בהתמודדות ולייצג את הדור הצעיר בתנועה, של בנים חוזרים ונקלטים אחרים, אשר להם חלק גדול בהתאוששות המרשימה בקיבוצים, ורבים מהם כבר לוקחים אחריות ומובילים בתפקידי הנהגה אצלם בבית, תוך כדי שהם חווים את הקשיים העצומים בהשגת מימון לבנייה והתמודדות אמיתית עם סוגיות יוקר המחייה והדיור, המלחמה על החינוך הקיבוצי שהוא אחד מהטעמים שגרמו להם לחזור לקיבוץ – ומאידך אין להם כלל ייצוג בגוף כמו מועצת התנועה. אז אני כאן בשביל לחדש את התקשורת, להפסיק את הנתק ולחבר מחדש את התנועה לחבריה, דברים שהצלחתי לעשות ב"קטן" בקיבוצי – אשאף לשכפל בתנועה ולהוציאה לדרך חדשה. כמו שאזרחי המדינה נתנו קולם להנהגה צעירה ו"אחרת" הגיע זמן שגם חברי הקיבוצים יעזו.
בשבועות אחרונים אנחנו בדרכים (אני ומרים) והשתתפנו כבר במספר פאנלים משותפים עם איתן ואבו. ראשית אני חייב לפרגן ולומר שמדובר בתותחים כבדים ומנוסים שגורמים לי לרגעים לפקפק ולחשוב שאולי אני בכלל לא בליגה הנכונה, אבל אז אני נזכר בעובדות – וזה שהדור הזה (שגם וולוולה הוא חלק ממנו) כבר נאבק ועושה בהצלחה ונלחם על האינטרסים של כולנו מזה שנים רבות לא מצליח לפרוץ את מעגל התקיעות של התנועה מול רשויות השלטון, מתקשה בחיסול בעיית הפנסיה, לא מצליח לדברר אותנו ולשפר את התדמית שלנו בחברה ולהגיע להסכמות מול משרדי הממשלה בדברים שנתפסים בעינינו כצודקים ומובנים מאליהם, וכאן אני מאמין שאוכל לחדש, להביא מחשבה "מחוץ לקופסא" ואולי גם להפסיק את דיאלוג החירשים בינינו לפקידות, אוכל לאחד בין הזרמים השונים בתנועה, לחבר בין שיתופי למתחדש(לדתי?) לחבק בחום את מעגל הקבוצות ולבוא עם מסר אחד ומאוחד, לאחר דיונים פנימיים על זהות וכיוון אל גורמי החוץ, ולייצר דו-שיח חדש ופורה שתכליתו המשך קיומנו כקיבוצים ולא הפיכתנו בהליך זוחל ל"עוד יישובים פרבריים". אין לי עדיין מישנה סדורה וחזון ממוקד כמו "המרחב הכפרי" של איתן ופורום המתחדשים שתומך בו או הניסיון והפרספקטיבה של אבו (בו תומך הקיבוץ הארצי) – אך יש לי בהחלט ניסיון בהובלת תהליכי גישור בין-דוריים ויצירת הסכמות רחבות תוך שימור החזון הקיבוצי וקבלות בתחום הלחימה על הפנסיה החינוך והמסורת הקיבוצית. בניגוד לאריות הוותיקים אני אשמח ללמוד מניסיונם וחוכמתם, לשתפם בקבלת ההחלטות ואולי לאמץ חלק מהרעיונות, אני מודע לחסרונותיי ואשמח ללמוד משני מתחריי ולצורך העניין מכל ההנהגה הוותיקה בתנועה, בארגונים האיזוריים, ראשי המועצות וכו'… אני נבחרתי כחבר קיבוץ לאחר איחוד התנועות, איני מזוהה עם שום פלג ועל הרצף בין שיתופי למתחדש אני ממש באמצע. הצלחתי כמזכיר בקיבוצי נבעה מויתור על אגו ורתימת כל מגזרי הקיבוץ כולל ניסיון המנהלים שהחלפתי לטובת הצלחתנו המשותפת. גם כאן אני מאמין שנצליח ביחד לחזור ולהוביל – עוד עבודה רבה לפנינו אך הדרך סלולה והולכים אנו בה יחדיו כשהחזון ברור, האופק לפנינו והשמים הם הגבול!
עבדכם הנאמן – נימרוד