בלדה למכונף – ירון קציר

ביום ה' אחה"צ, בעודי נוסע עם הורי דרומה לטקס ומסיבת הסיום של מחזור ל"ד בבית הספר לחינוך סביבתי בשדה בוקר, התקשרה אלי יהודית לדרוש בעצתי. היא ספרה לי שעץ גדול ורב בשנים (כ-40 שנה) ממשפחת המכנף נעקר ברגל גסה (בשופל) על ידי הקבלן המבצע את עבודות סלילת הכביש לשכונה החדשה. יהודית היתה נסערת למדי
וספרה שהעץ נעקר למרות שבתוכנית הפיתוח הוא יועד לשימור. יתרה מזאת, בסיכום בינה לבין זיו והקבלן נקבעה ישיבה לאותו יום בערב, כדי לקבוע את אופן העבודה באזור רגיש זה (קצה הגינה של משפחות רגב – טוכמכר – הררי – ויינטרוב), כך שתימנע פגיעה מיותרת בנוי ובצומח. והנה באופן חד-צדדי נעקר העץ ולא נזכה יותר ליהנות מצילו ופריחתו הצהובה.
בעודי מעכל את הנאמר בשיחה וחושב על דרכים למנוע פגיעה נוספת, הטלפון מצלצל שוב, נמרוד על הקו. גם הוא נסער מעקירת העץ, הנמצא כ 20 מטר מגינת ביתו, ומוסיף ואומר שהאופן הברוטלי בו בוצעה העקירה פגע גם בשורשיו של עץ אדר מרשים ויפה שמשלכתו המרהיבה אנו נהנים בכל סתו. נמרוד, כאיש אחראי ושקול, מבקש לשמוע את כל הצדדים (אולי בעבר העץ העליב מישהו ופגע ברגשותיו…..) ומתעתד לקיים על כך דיון בהנהלת הקהילה ואף לפנות לועדת ביקורת שתוציא דו"ח מסודר בנושא.
בהגיעי למדרשת בן גוריון פגשתי את פיני טוכמכר, חותני, שגם הוא הגיע למסיבת הסיום של גבע, ובפיו גרסה שלישית לאירוע הטראומטי של עקירת העץ. לדבריו, הוא היה נוכח באירוע , ומי שסייע בהכנת העץ לעקירה הוא "העובד של יהודית". כאן נותרתי אובד עצות: אכן רשומון אמיתי.
לכאורה, מה לנו כי נלין? מדי שבוע מתפרסמות בעתונות הכתובה והאלקטרונית ידיעות על פגיעות חוזרות ונשנות בסביבה: ונדליזם בעצי שקמים עתיקים בתל אביב, הריסה של בנינים המיועדים לשימור (חדר האוכל הישן של גבעת – השלושה) ותכנון להקמת מפלצות נדל"ן בחופים השייכים לכל אזרחי המדינה (חוף בצת, חוף ניצנים). כל הפגיעות האלו מקורן בתאוות בצע של קבלנים וכרישי נדל"ן הממהרים לממש פרצות שנבעו באמצעות ועדות מקומיות מושחתות, אינטרסים של הון-שלטון ויד רוחצת יד. אני מניח שגם קבלן התשתיות שלנו איננו מל"ו הצדיקים של העדה הדרוזית: לשאול? לברר? לבקש רשות? יאללה תנו כבר לגמור את העבודה, גומרים הולכים. העץ מפריע?
התליין ! הֵא צַוָּאר – קום שְׁחָּט! עָּרפֵנִי כַכֶּלֶּב, לךָ זרֹעַ עִם קַרדֹם…
מה לנו כי נלין? נלין, כי אנחנו הזמנו את העבודה, ואנחנו שלמנו עבורה ומינינו מפקחים ויערנים ואחראית נוי, ואחראי גדול שינהל את כל האופרציה , וכולם היו כעפר לרגלי הקבלן וכאסקופה נדרסת לשופליסט: 'אנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל'. ומי שקשה לו עם העברית של תפילת שחרית אומר כך: חוסר יכולת,
חוסר אונים וחוסר מחשבה.
נמרוד, דיון אתה רוצה? ועדת בקורת? רון רוזן, מבקר הקיבוץ הנכבד, מדלג על ערימות עפר? כמאל ואחמד ויוסוף צוחקים עליך בפרצוף. הם יסיימו את העבודה בזמן, כי הרי השופלים צריכים למהר ולעקור עצים בני 40 גם בקיבוץ אחר של פראיירים. בצה"ל כשמתרחשת תאונה או אירוע של 'כמעט ונפגע' אכן ממנים ועדת חקירה, אבל ראשית לכל ישנו עוצר אימונים מוחלט, עד שמתבררת הסיבה לתקלה. הפסק מיד את עבודות סלילת הכביש והתשתית, עד שימוצה הדיון ויובהר לקבלן שעליו להביא לכאן ולטעת עץ אחר בן 40 . איים עליו בתביעה משפטית, עשה משהו ! הוכח לי ולחברים האחרים שאנחנו בעלי הבית בקיבוץ זה.
יהודית, פגישות קבעת? דיונים רצית? העמידי את המיצובישי שלך בכניסה לאתר העבודה ותחסמי את הכניסה לקבלן, עד שיבוא להתחנן לגמור את העבודה…. עם מי את חושבת שיש לך עסק? עם חנונים מצפון תל אביב?
זיו, איך לא רעדו לך מיתרי הקול כשהרשית לקבלן לעקור את העץ? נטענו את העץ, טפחנו אותו ומינינו אותך למפקח הפרוייקט הזה, גם כדי לשמור על הקיים, שהוא בבת עינינו. כך אתה מייצג את הקיבוץ וחבריו?
ולחברים הותיקים שאבדו שכן בן 40 לטובת חשבון הבנק של כמאל, אין בפי מילות נחמה אלא אלה: "פראיירים אינם מתים, הם רק מתחלפים".
יהודית הודתה בפני שהיא חוששת לאבד שליטה על העבודות: דשאים מתייבשים, עצים ותיקים נכרתים, חברים ובני משק מחנים את רכביהם על דשאים מושקים , הדשא שליד חדר אוכל הולך ומצטמצם לטובת מגרש חנייה פרטיזני של הורי החוץ. כולנו ידענו שבניית השכונה החדשה תהיה כרוכה במחיר מסוים באיכות חיינו שנצטרך לשלם. לאחרונה, המחיר הזה הופך לבלתי נסבל.
יופסקו העבודות לאלתר. אחרת, נתעורר ביום ב' בבוקר ונגלה שעוד עץ נכרת, ועוד שדה כוסח לטובת הנחה (זמנית?) של חומרי בניין, ועל הדשא שעליו אהבנו לשחק חונה הוולוו של קבלן זה או אחר.

ירון

  • ניצול הזדמנויות

    כל מילה בסלע. לא רק הוולוו של הקבלן חונה על הדשא אלא גם מכוניותיהם של חברים המנצלים את ההזדמנות.
    בעלי התפקידים שהוסמכו כאחראים לתשתיות אמורים לדאוג בראש ובראשונה לאינטרסים שלנו אך לצערנו- חלקם, תחת דגל ה"נאורות" והחברמניות דואגים יותר לאינטרסים של הקבלן.צריך לבחון שוב והכובד ראש את מי שמנהל את העסק בשמנו.

  • חבר מיואש

    וזה חדש לכם?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לדעתי הכוונה במכתבו של ירון לא היתה לבכות על חלב שכבר נשפך…. אלא לעורר את הציבור ואת בעלי התפקידים לתשומת לב רבה יותר לאדם שנטע ולסביבה בה הוא רגיל להשקים קום!,ובתקווה שבהמשך העבודות לא ניתקל שוב ושוב במפגעים שכאלו.

  • יוסי לוי

    נחמד מאוד להתלונן על עבודה של אחרים
    גרועה מזה ליזרועה רעל וליסחוף את הציבור למקומות קיצונים . בכל עבודה יש מיקרים שהתיכנון לא עולה בקנה אחד עם רצון החברים או הציבור אבל בין השגיעה שנעשתה לבין התגובה שמבישת את הכותב האיתי מצפה מאדם במעמדך לא רק להטיח מילים אלה ליתרום למסימה הכול כך חשובה לקיבוץ ולא ללכלך על העוסקים במלכה

    יוסי לוי

  • איזיו

    קראתי את דבריך ירון, כבוד לטבע והסביבה הוא חשוב, באמת, אבל הקבלן איננו חדש בסביבה, אנחנו עובדים איתו כבר למעלה מ – 40 שנה, תמיד אהבנו את חריצותם, נועם דרכיהם, וכן גם את יושרם. לא מכובד להתנפל עליהם במילים מעליבות בטרם מבררים את העובדות. אני אינני מכיר אותם, ואתה ירון כן מכיר? טרחת לשאול ולבדוק, למשל מי תיכנן את הדרך? מי סימן את העץ? של מי היה רעיון העקירה? או הספיקה לך שיחת טלפון אחת עם יהודית?

  • ת

    לא מבינה למה יהודית ונמרוד התקשרו לירון? מה הוא קשור לעניין, ואיפה היה פיני בסיטואציה זו, למה נתן להם לעקור ולא עצר לברור

  • נימרוד

    ירון כותב יפה, אבל לא מקפיד על הפרטים והעובדות ומה שיוצר את הרושם שכולם התקשרו אליו כמגן העצים. אני לפחות בסך הכל החזרתי טלפון לירון כי לא יכולתי לענות לו בזמן אמת כפי שקורה לי פעמים רבות במהלך העבודה. חבל לי מאד על העץ, עוד מרחפת סכנה אמיתית על המייפל ששורשיו נפגעו מן החפירה. כאשר יש שלוש גרסאות לסיפור(קבלן, רכז תשתיות ורכזת הנוי) אין ברירה אלא לבדוק באופן ענייני מקצועי ונטול פניות. רון רוזן לא צריך לדלג על ערימות עפר אלא לבדוק באיזה שלב ובאיזה גלגול של התוכנית העץ סומן לעקירה(אם בכלל) ואיך קרה שמרכזת הנוי לא היתה בתמונה. לגבי ההשוואה לצה״ל הרי שעוצר אימונים מוכרז במקרה של פציעה חמורה או חו״ח מוות, ועם כל הכבוד זה לא המקרה, והמשמעות של עצירת הסלילה ושיקום הכבישים כעת היא המשך האבק, חוסר הנגישות והפגיעה באיכות החיים של שכני הפרוייקט בדגש על בני השמונים שבהם שחציית האין מדרכות עבורן היא לא עניין של מה בכך. אני מקווה שכולנו נלמד להמשך מהתקלה הזו ושבזה יסתכמו הפשלות בפרוייקט

  • יהודית מדר

    עובד הנוי גזם את שיחי הפיטוספורום כדי שיהיה אפשר
    להעביר אותם למגרש של מש טוכמכר, בתאום עם כל הנוגעים בדבר.
    אחרי שעזבנו את המקום
    עליתי על מכסחת ועובד הנוי פנה לעבודה אחרת. הקבלן קרא
    לעדנאן מבלי ליידע אותי וביקש ממנו ל"לפנות את העץ"
    שכבר ניכרת בצורה בוטה עי השופל. מעשה חמור מאוד!!!
    אני לא מצפה לערוף ראשים ,אכן הייתי ניסערת מאוד ועודני
    ובשיחה עם הקבלן וזיו [לא ממש שיחה] אלא חילופי דברים קשים
    ביקשנו להיפגש שוב וליבחון את הדברים. חשוב מאוד להציף את
    המעשה ולהיות זהירים שיבעתיים!! מסכימה עם חלק מדיברי יוסי
    שהעבודה הקשה נעשת עם מחשבה רבה ובדכ בתיאום ובאוירה טובה
    בין כל מרכזי הענפים וזיו. אנחנו נמשיך לעשות מאמצים רבים
    לישמור על הסביבה והטבע !!!

  • זיו =רכז התשתיות

    שלופ חברים
    קראתי את תאור הדברים של ירון ופה מתאור סיפור גזילת כבשת הרש ,התנקלות לחבר הותיק בין השמונים. ירון אתה כמו גורמים נוספים לא מברר את הנתונים אלא יוצא במכתבים
    להלן הנתונים
    בתיכנון המקורי הכביש והמדרכה הצמודה לו היו אמורים להיות במקום בו נטועות התאנים והגפנים של פיני ושרוניה ,ובהמשך לפגוע בפינת החמד של משפ' בארי וחביב.

    מחשבה! היתה והרבה… בפגישות שהיתקימו עם משפ' טוכמכר לפני כשנה נתבקשתי לא לפגוע בתאנים והגפנים, משפ' בארי ביקשה להשאיר את הפינה ליד המקלט וחביב ביקש שלא תהיה מדרכה בצידו המזרחי של הכביש.
    רוחב הכביש והחניה נקבע על ידי מתכננת התנועה אני לא מתכנן תנועה ולכן הנתון נשמר אך המדידה לקביעת רוחב הכביש החלה מאבן השפה. תוך התחשבות ברצונותים של השכנים.
    בהמשך לחניה סוללים מדרכה הרוחב שלה צומצם בכדי לא לפגוע בעצים נוספים. ואם זאות לאפשר מעבר בטוח לכל המשתמשים.
    שמירה על הקיים: אני תקווה שההיתה בשטח וראיתה שעץ הדקל עומד מפני שהנתונים בשטח מאפשרים לשמר אותו.
    וכן ירון כאשר בונים לעיתים פוגעים בקיים זה נכון גם בחינוך ובכל מקום. בהכנת התשתיות לביתו של דותן סלע הרסנו את בית הילדים הראשון,לבניית אולם התכנסות שיענה על הגידול באוכלוסיה בניר אליהו נהרוס חלק האולם הקולנוע מתחת לחדר האוכל,לבניית השכונה הרסנו את השדה.
    אני מבין לליבה של יהודית העושה ימים כלילות לשמירה על הנוי וחצר הקיבוץ ואני לידה כאשר חברים מתיחסים אליה בלשון בוטה לבקשות לשמירה על הסביבה של כולנו.
    האם עדיף היה לא להתיחס לבקשות החברים- ולהרוס?

  • תושב השכונה

    בלתי אפשרי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
    אנחנו רוצים שיפור באיכות חיינו, חניות לילדים שבאים לבקר, לנכדים ולאורחים, חניה קרובה כמה שאפשר לבית כדאי לא ללכת הרבה (לעיתים גם באמת אי אפשר ללכת)
    ומצד שני להשאיר את הכול כפי שהיה.
    אין ספק שעקירת עץ בוגר היא נזק אך בוא נהיה רציונאלים ונראה מה האלטרנטיבות
    שימשיכו לחנות על הדשא, על המדרכות?

  • נטע

    כפי שכתבו פה לפני – העניין צריך להיבדק, וכיוון שאינני מכירה את כל העובדות לא אתייחס לעצם העקירה. אני כותבת כי אני רוצה לחזק את דברי יוסי ואנשי הקיבוץ האחרים העושים את העבודה, וזו עבודה רצינית, מושקעת, אחראית ובאה עם המון אכפתיות. ובהכירי את האנשים האלה מקרוב (יוסי, יהודית, שקד, זיו והצוותים שלהם) אני לא מוכנה לשאת דיבורים כאלה בעילום שם. אם יש ביקורת, והיא לגיטימית, היא בלתי נסבלת, פוגענית ומביישת כשהיא באה בעילום שם. גם אם לא בטוח שכל דבריו של ירון מדוייקים – לפחות הוא הזדהה בשמו, ולמרות שהוא אוהב טבע – אין הוא שפן ביצות. בכבוד ובהערכה לכל מי שדואג לנו. נטע

  • קוני

    בלדה לכונפה
    עד כמה יכול מכנף להיות נאה שבזכותו מותר לתקוף, להשמיץ וגם להסית?
    מה עוד למדנו מצה"ל: אחרי שעוצרים את האימונים, חוקרים, משפצים ומדבררים מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת הש"ג אשמים.
    והש"ג כאמל ויוסף, אחמד ומחמוד, הרי הם בסך הכל חבורת מחבלים…
    ומה לימדונו הפוליטקאים? "על כולנו להסיק מסקנות" משמע: כולנו אשמים…
    ומה לימד אותנו ירון? למה לחקור? בשביל מה צריך עובדות? כמו אנשי התקשורת גם הוא יודע מראש כי אנשי הנדל"ן הם חבורת מושחתים שאת הארץ היקרה לנו רק הורסים…ואם הם לא היו, היו הירוקים בונים לנו בתים, כבישים וקניונים במערות האדם הקדמון או בכדורים פורחים.
    ואם יש מי שמסיק כי אני מקל ראש בעקירת עצים, טעות בידיו וחבל שלא הצטרף אלי לקריאה, להציל את השקמה שדינה לצערי נחרץ.

  • ירון קציר

    שמחתי לראות שפנייתי לחברי הקיבוץ ולהנהלתו זכו לשלל של תגובות ודעות לכאן ולכאן. זאת בדיוק היתה מטרת הקטע, לעורר את החברים מתרדמתם ולגרום להם לחשוב ש"אפשר גם אחרת". בניית שכונה חדשה וחידוש תשתיות איננה חייבת לגרום להרס מוחלט של הנוי בקטעים מסוימים ולעקירת עצים מיותרת.
    צר לי שחברים ותיקים כמן משפחות רגב וטוכמכר, שמשיחות איתם, למדתי כמה הנושא חורה להם אינן משתתפות בדיון. מעניין אם גם פיני ועמיקם היו זוכים לתגובה המתלהמת של יוסי, שבעיניו כל בקורת על 'השלטונות' מביישת את כותבה. יוסי ידידי, אם בזכות מכתבי תימנע כריתה של עצים נוספים (ובכללם השקמה של קוני, שהיא בעצם של כולנו), אז אני מוכן להיות רשע, מתלהם, עוכר ישראל… או כל כינוי גנאי אחר שבו תבחר לכנות איתי.
    ולעצם העניין, תגובתם של זיו, יהודית ונמרוד מעידה אלפי מונים שעקירת העץ היתה אוולת מוחלטת. העצים (באותו campaign נכרת גם עץ פקאן, ונפגעו שורשיו של עץ דולב) שנכרתו אינם נמצאים על הכביש, אלא באזור המיועד למגרש חנייה. בכל עיר ויישוב בישראל ישנם עצים על מדרכות ומגרשי חנייה, פשוט מותירים להם גומה עם אדמה סביבם כשמסביב הופך הטבע לשלמת בטון ומלט. אני משוכנע שגם כאן, עם קצת מחשבה ורצון טוב ניתן היה למנוע את העקירה.
    ולאיז'ו, אתה בדקת? ואני לתומי חשבתי שזה תפקידו של יו"ר ועדת ביקורת. כשממלאי התפקידים אינם עושים את תפקידם, אולי כדאי שהאזרחים הפשוטים יקימו קול זעקה…

  • איזיו

    נכון ירון לא בדקתי, אבל מה לעשות, הביקורת עובדת במיסגרת של תקציב מצומצם, על פי תכנית ביקורת שאושרה באסיפה. מעבר לכך נדרש תקציב מיוחד.

  • איזיו, המשך.

    לעצם הענין, לא על הזעקה באתי למחות, אלא על הסיגנון. אפשר לזעוק, לא צריך להעליב.

  • כמה רוע רוע רוע

    חברים בעלי תפקיד בקיבוץ כל הזמן עומדים תחת זכוכית מגדלת וזה בסדר גמור,בעלי השרות שלנו מסורים בכל מירצם בכל כוחם, עומדים בשמש הקופחת באבק ורעש ,בלי או עם שעות מאוחרות ונוספות בכל רגע נותנים מענה לצרכי החברים ודואגים לאינטרסים של הקיבוץ. כך גם מנהל התשתיות שקל מאוד להשמיץ… חבל על העץ טוב שירון כתב
    את שכתב חבל שעם רעל .

  • מקבלי משכורות כמו כולנו

    בעלי השרות בקבוץ מקבלים משכורות כמו כל חבר אחר שעובד, עבודתם כוללת עמידה בשמש הקופחת באבק וברעש כמו שעבודות אחרות כוללות את המאפיינים שלהם. מותר להשמיע ביקורת, כך הדברים אולי יתבצעו ביותר רגישות כלפי הסביבה וכלפי החברים, למה אתם נרעשים מהבקורת וישר מחליטים שזה רוע??

  • עוזי בארי

    לירון קציר, אני רוצה להגיד שזו לא פעם הראשוה ואני מקוה שפעם האחרונה שההתבטאויות שלך מנוסחות בצורה פוגעת בחברים ובאנשים אחרים שעובדים בקבוץ, יש אפשרות לעורר נושאים לא בצורה שאתה בדרך כלל נוהג בבוטות, בחוסר רגישות לאנשים , במקרה זה לחברים שימים כלילות נמצאים בשטח בחום בקור ומשתדלים אני בטוח לעשות את המקסימום שלי לך ולשאר החברים יהיה יתר נעים לחיות כאן. אני מצטער צער רב על העץ שהלך לנו וצריך לבדוק למה. מצער אותי לא פחות ואולי אף יותר שיש אנשים כמוך ירון איתם אני חי בקהילה כל כך נעימה שיודעים כך להתנסח ולפגוע באחרים. מקווה שהפעם תקח לתשומת לבך תודה רבה עוזי

  • קוני

    ובקרוב תכרת השקמה

  • דפנה

    לייק לעוזי

  • דניאל

    ירון היקר,
    אני ידוע ברבים כמחבק עצים. לכן קשה לחשוד בי כי אני עולץ כאשר עוקרים עצים. לצערי אתה מנצל את כשרון כתיבתך להשתלח בפראות באנשים שונים, לפי הכתוב כאן בלי יותר מידי לברר את העובדות. יפה שאתה מנסה לעורר דיון על נושא שחשוב לך- אבל לכך יש דרך. בייחוד בישוב קטן- זה לא איזה כתבה שמתפרסמת ב- ynet על אנשים שאנחנו לא מכירים. אם ארצה לעורר דיון ציבורי על: "ענף הסייפנים בניר אליהו לאן", לא אלך ואפליק למרכז/ת הענף, או אקלל אותו/אותה כדי ליצור vibe /רחש בקיבוץ. אלימות מילולית מעודדת אלימות פיזית.

  • ירון, מצוין שהעלת את הנושא, גם אני הייתי בסביבה כשיהודית נזפה

    בקבלן ועובדיו [ בלשון המעטה] וברכז התשתיות,היתה ניסערת מאוד ולדעתי כך גם זיו שמההכרות המעטה שלי איתו חובב טבע. היתה סערת רגשות גדולה מכל כיוון . יכולת ליכתוב קצת יותר ברצינות וכמו שדניאל מבקש קצת יותר בעדינות.