אתמול (יום א' 31/8/14) הובא למנוחות עולמים שלום ליכט ז"ל, אצלנו הכירו אותו כ"שלום הבנאי".
שלום היה איש הבניה והתחזוקה של הקיבוץ, משנות החמישים של המאה הקודמת ופרש לגמלאות בגיל 80. עד יום העבודה האחרון היה במלוא כושרו, יצק מדרכות, הניח בלוקים, פתח סתימות ביוב, החליף רעפים שבורים ובין לבין הדהים אותנו בעמידת ראש…
תמים דרך וחרוץ היה האיש, מעולם לא נעדר מהעבודה עקב מחלה למעט תקופה קצרה אחת שנגרמה לאחר ששבר את ידו עת נפל מהפיגום בעת בניית תוספת למכבסה.
שלום (שולם קראנו לו) הסביר לי את סוד בריאותו בפשטות: המחלה, כך הוא הסביר, מרגישה את הגוף, אם הגוף "מקבל" אותה, היא נשארת. אני, הוא הוסיף, לא מקבל אותה, כשהיא מנסה להכנס, אני לובש סוודר ומעליו מעיל ויוצא לחפור בור, כשאני מזיע היטב היא, המחלה, מבינה שלא כדאי לה להשאר ועוזבת.
בהתקרב חג הסוכות, ידעו בתי הילדים שיש על מי לסמוך, שלום (יחד עם שלומית…) הרים סוכות לכל הגנים ובתי הילדים ולעיתים גם בחדר האוכל.
את שלום הכירו כולם, הדור הצעיר כיום לא זכה להכירו, אך גם כפות רגליהם מטופפות על המדרכות שיצר במו ידיו.
יהי זיכרו ברוך.
קוני