עדכונים לאחר הסופה

חברים בוקר אור,

סוף סוף חזר החשמל ואיתו התקשורת, ואני יכולה לעדכן אתכם בתמונת המצב הנכונה לרגע זה:

ביום ראשון בבוקר חווינו סופה קיצונית ונזקים רבים שנגרמו בעטיה. למזלנו הרב הנזקים הם ברכוש בלבד.

הערכות מצב של מנהלי הקהילה ואנשי המקצוע והבטיחות נערכו אחת לכמה שעות החל מיום ראשון בבוקר, על מנת לדאוג לזרימת מידע אל אנשי המקצוע ומהם ולתעדף נכון את הטיפול בנזקים. לצערי הרב, מאחר שרשת החשמל קרסה ועימה רשתות התקשורת הקווית והסלולרית, לא היתה לנו כל דרך לעדכן את החברים באופן שוטף. אנו מנסים למצוא דרכים לאפשר תקשורת במצבים כאלה להבא.

כל מי שנגרם נזק בביתו/ה ו/או בחצרו, וטרם פנה אלי- אנא שלחו לי מייל או התקשרו. אנשי המקצוע יטפלו בכל הפניות, אם כי מאחר שהנזקים רבים מאד, הדבר יקח זמן ויצריך סבלנות. הפניות מרוכזות הן לצורכי תיקון והן לצורכי ביטוח.

מי שיש להם נזילות מהגג, מוזמנים בינתיים למזכירות לקחת יריעות פלסטיק, שיגיעו בקרוב מפלסטניר, על מנת לכסות את הגגות. אנא נקטו משנה זהירות- בשום אופן אין לטפס על הגגות!

בכל שאלה ובקשה אנא פנו למזכירות.

בתקווה לחזרה מהירה לשגרה מלאה,

מיכל.

  • ביום שאחרי הסופה

    כבר יומיים שאני מחכה לחזור לשגרה, לעבודה שלי, למחשב שלי, לאינטרנט שלי, אבל עכשיו שזה פה, קשה להתרכז.
    מאורעות הסופה ומראות "הקהילה" לא יוצאות לי מהראש.
    חמש דקות לפני שמזג האוויר החליט להראות לנו מה זה, החלטתי להביא לילדים סווטשרים, השארתי את החלונות פתוחים, הכלבה איתי, בחולצה קצרה וכפכפים. רק לחמש דקות…
    זה נגמר בסיוט, עץ נפל לפני. בזמן שאני ממלמלת לעצמי "איזה מזל שלא נפל לי על הראש" ומתחילה לסובב את הרכב – נפל עץ מאחורי. אני תקועה בין שני עצים, המגה- ברד מאיים לשבור את החלונות ואני בוכה כמו תינוקת, דופק גבוה, מחשבות בסגנון "לא אמרתי לילדים הבוקר שאני אוהבת אותם" – דקות שנראות כמו נצח.
    ואז הגיעו שני המלאכים שלי, יהודית ודור, כמעט כמו בסרט, רק חסר מוזיקה דראמטית ובגדים של גיבורי על.

    ההמשך היה סטנדרטי, כמו אצל כולם, אבישי וקרן מרגיעים אותי, עירד עוזר להוציא את הקטן מ"פשוש" המוצף, סמדר וקרן עוזרות ומוציאות את הילד מ"שרקרק" החשוך, יואב עוזר להביא את הילדה מיחדיו, עומר עוזר עם הכלבה והאוטו, קוני עוזר לתקן תריס שנפגע ושרית עוזרת להרים את בית המשחק שעף.

    עשרות אס אם אסים, אנשים נכנסים ויוצאים מהבית לראות מה צריך, כולם פה, כולם ביחד.
    רק עכשיו כשהטלפון חזר לעבודה סדירה (כמעט) מצליחה להבין כמה אנשים בדקו התקשרו התעניינו, היו פה.

    אני פה שנה. לא הרבה. עוד לא מכירה בעל פה את השמות של כולם. עוד לא כולם יודעים את שלי.
    ביומיים האחרונים, בין פחד לאנחת רווחה, קלטתי עד כמה אני פה, כמה אני חלק משלם. השלם הלא מושלם. כמה כוח ועוצמה יש במקום הקטן והבטוח הזה.

    אם כבר להיות בסופה לבד – שיהיה לפחות ביחד אתכם.
    תודה..
    ניצן

  • דפנה

    ביג לייק

  • תלי

    שבת שלום !
    כפי שכבר צוין , אין ספק שהנהלת הקיבוץ בראשותו של רפי עם צוות מופלא של אנשים
    ובהם שקד יוסי יהודית יובל ואחרים זיהו מיד שמדובר באירוע מסדר גודל אחר והגיבו
    כפי שמצופה מהם ועל כך מגיע להם "שאפו" ענק ! !
    שני נתונים שבעיני מענינים לאיזכור :
    בשלושת הימים שבהם עבדו בחצר הכורתים החיצוניים פונו ממנה מעל 200 מטרים
    מעוקבים של גזרי עצים ! כמות עצומה !
    והנתון השני הוא מרתק ,
    ביום ראשון בבוקר בלב הסערה, מד הרוח שבתחנה הממוקמת ממערב לבית העלמין , מדד
    משב רוח בעוצמה של 38 מ/שניה שזה כ-137 קמ'ש שזו מהירות רוח המאפיינת סערת
    "הוריקן" מהדרגה הראשונה (מתוך חמש ) ! ! !
    תלי

  • מערכת האתר

    נמחקה תגובה אנונימית גבולית. עמכם הסליחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.