אהובה אישה מדהימה. היתה המטפלת שלנו בגיל שנתיים. הורי סיפרו לי שיום אחד ישבנו לארוחת צהריים בגן. הגעתי ראשון לשולחן. הקציצות כבר היו במרכז, אהובה הניחה אותם שם כמובן. עד שהגיעו שאר הזאטוטים בני גילי הספקתי לאכול את כל הקציצות (מי שמכיר אותי לא מופתע…). אהובה הסתובבה בינתיים וערכה את שאר השולחנות וכשהסתובבה לעברי ראתה אותי עם פה מלא בקציצות. אהובה לא התעצבנה ולא הרחיקה אותי מהשולחן. היא צחקה – ורצה להביא לי עוד קציצות. זוהי אהובה – אישה עם לב זהב שדאגה ואהבה את כולנו כאילו היינו הילדים שלה. כך גם אזכור אותה. נוחי על משכבך בשלום.
במפגשים על השביל , בסתם יום של חול , נהגנו להתעדכן ולדבר על הכל
ילדים , זוגיות וענייני משפחה , רגעים של כאב , אכזבה או שמחה
מעגל החיים שחלקנו במקביל , מסקנות ותובנות שרכשנו עם הגיל
תמיד השיחות הסתיימו באופטימיות רבה , בגילוי כוחות אמונה ותקווה
וכשהמחלה פלשה לתוך חייך , נלחמת והתאוששת , כאילו הכל מאחוריך
אבל לאחרונה כשהתכנסת לתוך המשפחה וביקשת להימנע מתקשורת או שיחה
הבנתי בכאב ובעצב עמוק שאת נפרדת והולכת רחוק
התפללתי שתמצי עוד זמן משפחה ותנצרי חוויה של טוב ושמחה
ועכשיו כשאת ממש מתרחקת , אני שולחת איתך אהבה חובקת
יודעת שגם ממקומך החדש , תישארי בלבי אהובה ממש
בין כל השאר, לנצח אהובה תישאר הקול השמח והאופטימי שהצליח להוציא אותי מהמיטה בבוקר עם חיוך: בוקר חדש, בוקר טוב, שיהיה לכם יום שכולו טוב!
תהיה חסרה בנוף הקיבוצי. עצוב עצוב עצוב.
בשבילי אהובה היא האיילה קלת הרגליים שיורדת בריצה ממצדה יחד איתנו, ילדי כיתה ז', כשכל ההורים יורדים ברכבל… ותמיד עם חיוך גדול.
הדמעות חונקות, היא כל כך תחסר לי בנוף ובלב.
אהובה אישה מדהימה. היתה המטפלת שלנו בגיל שנתיים. הורי סיפרו לי שיום אחד ישבנו לארוחת צהריים בגן. הגעתי ראשון לשולחן. הקציצות כבר היו במרכז, אהובה הניחה אותם שם כמובן. עד שהגיעו שאר הזאטוטים בני גילי הספקתי לאכול את כל הקציצות (מי שמכיר אותי לא מופתע…). אהובה הסתובבה בינתיים וערכה את שאר השולחנות וכשהסתובבה לעברי ראתה אותי עם פה מלא בקציצות. אהובה לא התעצבנה ולא הרחיקה אותי מהשולחן. היא צחקה – ורצה להביא לי עוד קציצות. זוהי אהובה – אישה עם לב זהב שדאגה ואהבה את כולנו כאילו היינו הילדים שלה. כך גם אזכור אותה. נוחי על משכבך בשלום.
כאב עצום שלא מרפה…
אישה אהובה כשמה כן היא.
תנחומים למשפחה!
אהובה אהובתי,
במפגשים על השביל , בסתם יום של חול , נהגנו להתעדכן ולדבר על הכל
ילדים , זוגיות וענייני משפחה , רגעים של כאב , אכזבה או שמחה
מעגל החיים שחלקנו במקביל , מסקנות ותובנות שרכשנו עם הגיל
תמיד השיחות הסתיימו באופטימיות רבה , בגילוי כוחות אמונה ותקווה
וכשהמחלה פלשה לתוך חייך , נלחמת והתאוששת , כאילו הכל מאחוריך
אבל לאחרונה כשהתכנסת לתוך המשפחה וביקשת להימנע מתקשורת או שיחה
הבנתי בכאב ובעצב עמוק שאת נפרדת והולכת רחוק
התפללתי שתמצי עוד זמן משפחה ותנצרי חוויה של טוב ושמחה
ועכשיו כשאת ממש מתרחקת , אני שולחת איתך אהבה חובקת
יודעת שגם ממקומך החדש , תישארי בלבי אהובה ממש
סמדר ירושלמי 24/4/24
בין כל השאר, לנצח אהובה תישאר הקול השמח והאופטימי שהצליח להוציא אותי מהמיטה בבוקר עם חיוך: בוקר חדש, בוקר טוב, שיהיה לכם יום שכולו טוב!
תהיה חסרה בנוף הקיבוצי. עצוב עצוב עצוב.
בשבילי אהובה היא האיילה קלת הרגליים שיורדת בריצה ממצדה יחד איתנו, ילדי כיתה ז', כשכל ההורים יורדים ברכבל… ותמיד עם חיוך גדול.
הדמעות חונקות, היא כל כך תחסר לי בנוף ובלב.
צער גדול, תמיד היתה, בעיני כילד ונער, כל כך צעירה ואנרגטית.
תנחומי למשפחה. הלואי ותזכו רק לשמחות.