אני מתבונן בתמונתה של הניה, בזיו פניה הקורנות ועיניה הבוהקות כל כך ונזכר.
אני נזכר בסיפור שסיפרה לי שרה קרודו, שהייתה המזכירה הראשונה של הקיבוץ. היא סיפרה לי על יום העליה על הקרקע: "הייתה חגיגה גדולה, באו אנשים רבים לעזור, מכל קצת הארץ, גם אברהם הרצפלד היה וכמובן ששרנו את 'שורו הביטו וראו' ורקדנו הורה. היה כיבוד ואפילו הביאו מיץ ולעת ערב כשרוב האנשים התפזרו וחזרו למקומותיהם נשארנו כאן, חבורה של צעירים, במקום זר ולא מוכר, לבד, עם ערמה של פחים, לבנות ישוב"…
אני חושב על הניה ועל האנשים הקטנים והתמימים שבנו את הישוב הזה ונתנו את מה שידעו ומה שיכלו.
אני חושב עליהם בעצב, עצב על כך שבעייני המדינה כיום, הם לא יותר מ"גזלני קרקעות".
ואני מוכיר תודה, לאנשים הקטנים, שלא נשאו נאומים ולא ריכזו ועדות ולא ביקשו כבוד ולא שררה ורק קמו בבוקר לעבודה.
יהיי זכרה ברוך ושתרבה השמחה במעונה הצנוע ובמשפחתה היפה.
קוני
תמונה מקסימה. אזכור אותך באהבה.
נטע
אני מתבונן בתמונתה של הניה, בזיו פניה הקורנות ועיניה הבוהקות כל כך ונזכר.
אני נזכר בסיפור שסיפרה לי שרה קרודו, שהייתה המזכירה הראשונה של הקיבוץ. היא סיפרה לי על יום העליה על הקרקע: "הייתה חגיגה גדולה, באו אנשים רבים לעזור, מכל קצת הארץ, גם אברהם הרצפלד היה וכמובן ששרנו את 'שורו הביטו וראו' ורקדנו הורה. היה כיבוד ואפילו הביאו מיץ ולעת ערב כשרוב האנשים התפזרו וחזרו למקומותיהם נשארנו כאן, חבורה של צעירים, במקום זר ולא מוכר, לבד, עם ערמה של פחים, לבנות ישוב"…
אני חושב על הניה ועל האנשים הקטנים והתמימים שבנו את הישוב הזה ונתנו את מה שידעו ומה שיכלו.
אני חושב עליהם בעצב, עצב על כך שבעייני המדינה כיום, הם לא יותר מ"גזלני קרקעות".
ואני מוכיר תודה, לאנשים הקטנים, שלא נשאו נאומים ולא ריכזו ועדות ולא ביקשו כבוד ולא שררה ורק קמו בבוקר לעבודה.
יהיי זכרה ברוך ושתרבה השמחה במעונה הצנוע ובמשפחתה היפה.
קוני