שוב אנו פונים אליכם, הגולשים הנאמנים של האתר, בבקשה לסייע לנו ברעיונות לסקרים. מלאי הרעיונות שלנו אזל ואם לא נמצא נושאים חדשים נאלץ למשוך סקרים קיימים למשך זמן רב… אפשר להעביר רעיונות דרך המייל של האתר, web@nirel.org.il, או אם אתם רוצים להעביר את הרעיונות בעילום שם אפשר לשים בתא דואר מספר 36, של משפחת רז. דרך נוספת היא במערכת התגובות לידיעה זו.

תודה מראש, מערכת האתר

לא הבטיחו לנו שנגמרו כבר הפיצוצים מתחת לחלון? נמאס!

עמרי

מזהים? (ידיעות אחרונות, 14/7/2010).

הערב נערכה חגיגת בר המצווה של יותם, שירז, ירדן, עלמה ושקד. מזל טוב לבן ובנות המצווה ולמשפחות.

Shalom Chaverim,
Sh´mee Peter, I was a "Vol" (Mitnadev) on the kibbutz in 1994/95 and again in late 1995/96 
I would like to say a big hello to anybody that remembers me. I worked in the kitchen (Economia) with Hanna and Liza, we had a great time working together and they always looked after me very well and made me feel very much at home! The vol life as I remember was great, we (the vol group) had lots of free time to enjoy ourselves, in the big round swimming pool in the afternoon, chatting and drinking around a fire at the vol house in the evenings, or going for coffee at somebodys house. Many of the young people from the kibbutz would come to join us and we all made many great friends. Friday was the best day with humus and pita for lunch and a great meal in the evening with the chance to meet and talk to all the people in the kibbutz (personally it was a favourite of mine) and after the kibbutz pub
  We had some great trips organised by Malka (head of the vol) to the Negev, the Dead Sea and Jerusalem to name a few. I also remember some events, Dave & Avigail Tory´s wedding, Purim festival and also when Yitzak Rabin was tragically assassinated in Tel Aviv
I understand that life on the kibbutz has changed somewhat since I was there, I would love to hear about the kind of life you are all living now

Regards
Vol Peter Sharp

אתם מוזמנים להגיב לפיטר על מכתבו, רצוי באנגלית.

מהיום לא עוד "נביא הזעם", מעתה – "נביא האהבה"

אם סיפרתי לכם על מחשבותיי למנוי לשח"ל באמצע הטורניר, אז היום במהלך המשחק חשבתי לעצמי למה שח"ל?? –  עבור ישר כבר לחבר'ה קדישא. הלב דפק כמו קונגו, השערות סמרו, והפרצוף נהיה לבן, סיד! הסוף נראה רע. במשחק כזה תמיד מדהדהת הקלישאה – "מי שלא כובש סופג". ורובן המהיר לא פעם כמעט מימש את הנורא מכל, כאשר הביך את הגנת ספרד, ורק קסיאס, העצום יש לומר, מנע ממני לקבור עצמי עמוק באדמה. לא יעזור שומדבר לאף אחד, על הגביע הזה היתה רשומה ספרד עוד לפני תחילת המונדיאל! אני לא רוצה להגיד אמרתי לכם, אבל נו מילא – בתחילת דרכי התבטאתי שההפסד המביך במשחק הפתיחה של ספרד נגד אימפריית השוקולדים משוויצריה היה הדבר הכי טוב שקרה לספרדים. לטורניר כזה מי שבא יהיר – חוטף בוקס מהיר, ראה ערך הארגנטינאים, שממשחק למשחק נהיו יהירים יותר. ויוה אספניה!! תודה לך על חודש מרגש מאוד. ושוב תודה.

אז קדימה לסיכומים:
מונדיאל 2010 נפתח על רגל שמאל (שעמומונדיאל-הקרדיט לאבישי). לרגע היה נדמה שחזרנו עשרים שנה אחורה למונדיאל העלוב באיטליה. ככה זה שהספונסר שמוטלת עליו המשימה לנפק כדור למונדיאל מחפף ומוציא מהארון כדור-עף. אז לקח סיבוב שלם להסתגל לבדיחה החדשה של "adidas" או יותר נכון "adadas", וככל שהטורניר התקדם השערים התחילו לטפטף, והמתח התחיל לזרום בעורקינו. בסופו של דבר ראינו כדורגל טוב עם לא מעט דרמות ומעט כוכבים חדשים שבמהרה יתחילו לנצנץ לנו בעין. בנוסף המונדיאל הוכיח שאין להיתלות יותר מדי על הסטטיסטיקות, שנשברו בזאת אחר זאת (נימרוד שים לב). לי בטח שאין תלונות. את החודש הזה אני לבטח לא אשכח.
אז זהו, נגמרה החגיגה. ועכשיו נשארנו עם הרפש שלנו – הכדורגל הישראלי. אני רק מגלגל את המשפט בלשוני, וכבר נהיה לי רע. חוזרים למתקנים העגומים, לרמה הנחותה, ולשיטת הקיצוץ של השרלטן – לוזון. מה אני אגיד לכם? כיף זה לא הולך להיות.
היה לי לעונג.
כל הכבוד לתותחים שדאגו יום יום לחוויה מדהימה בבית אליהו, קבלו ממני את השאפו הקבוע.

נ.ב – ד"ש לכל המסמסים עם שריקת הסיום של הספרדים במחזור הפתיחה.

וממש לסיום,נקנח בשיר:

זה שיר פרידה,
אז בואי רק אמרי שלום,
אני אומר תודה,
ואת יודעת שחלום-סופו להתגשם,
אני אומר תודה,
ואחר כך נושק…

      
                                                            נביא האהבהעומר קורדובה                                       

לציבור החברים שלום – מהיום, יום שני, ה- 12/07/2010, ועד סוף חודש יולי, ייצא האוורד הורוביץ לחופשה לא מתוכננת.
לבעיות דחופות יש לפנות לנימרוד והוא יפנה לגורם המטפל.
בברכה, המזכירות

הגיע הרגע – לאחר חודש מתיש ומהנה לפרקים הגענו לישורת הסופית, כאשר היום ב-21:30 תעלנה נבחרות הולנד וספרד למשחק האחרון במונדיאל דרום אפריקה 2010.

גם אנחנו נחגוג את סיום המונדיאל בחגיגה גדולה על הדשא מחוץ לבית אליהו (כן, מוציאים את המקרן החוצה…) – וכל הקיבוץ מוזמן:

• המבורגרים על הגריל ולחמניות
• ברז בירה ללא תחתית
• סלטים, פיצוחים, אבטיחים, קרטיבים ונשנושים אחרים

והכי חשוב – במחצית המשחק, מופע Unplugged מרגש של האחד והיחיד – מתן גבע!

בהזדמנות חגיגית זו גם נכריז על המנצח בתחרות ההימורים הרישמית של הקיבוץ. מצב הכוחות הוא כדלקמן (144 שערים הובקעו עד כה):

• אם הולנד זוכים בגביע – שגב לוינסון הוא המנצח
• אם ספרד זוכים בגביע – יש חשיבות למספר הגולים שיובקעו במשחק. שלושת המועמדים המובילים הם אפק לוינסון (142 שערים), שובל וינטר (147 שערים) או גיא בארי (153 שערים)

ניפגש בדשא של בית אליהו החל מ-21:00.

זה טור פרידה – אז בואו רק אימרו שלום

כבר שבועיים שליבי כואב ודואב על "הפסדם" של האנגלים בשמינית גמר המונדיאל, לאחר פסילת השער החוקי על-ידי השופט האורוגוואי שכנראה סובל מעיוורון חלקי. תבינו, 2-2 במצב הזה ועם המומנטום בצידם – האנגלים היו מטיסים את הגרמנים הביתה כבר בשמינית הגמר. אפילו פול האוקטופוס היה אוכל את הכובע… (אגב, הגרמנים האלה באמת רציניים עם התמנון הדביל הזה? ועוד לשדר את התחזיות שלו בשידור חי בטלוויזיה).

הספרדים עשו לכולם טוב כשניצחו את גרמניה בדרך לגמר. נביא הזעם נשם לרווחה, ושאגת הניצחון כשהנגיחה של קרלס פויול נכנסה לשער, עדיין מהדהדת בין קירות בית-אליהו. אגב, ברביעי האחרון ראיתי על מה כולם מהללים ומשבחים את בורצי (פרצלינה) על הארגון המופתי במועדון. הבחור הזה מדהים, רואים שדם דרום-אפריקאי זורם בעורקיו.

לגבי הספרדים, יש לי סטטיסטיקה קטנה שעלולה טיפונת לעצבן את הנביא (צפ, מחויבותי העיתונאית להביא לקוראים את כל המידע שברשותי – מקווה שלא אנחס): אף אלופת עולם, בכל היסטוריית המונדיאלים, לא פתחה את הטורניר בהפסד. נקווה שהספרדים יישברו גם את הרצף הזה.

שחקן הטורניר לטעמי – דייגו פורלאן. איזה שחקן מדהים, שכל כך מגיע לו קצת נחת אחרי החוויה הקשה שעבר לפני 6 שנים כאשר נזרק בצורה מגעילה ממנצ'סטר יונייטד על ידי פרגוסון, כאשר ויין רוני הגיע לקבוצה. השנה הוא כבר הבקיע את שער הניצחון בגביע האירופי לזכות אתלטיקו מדריד, ובתקווה שהערב הוא יצעיד את אורוגוואי למקום השלישי והמכובד ביותר מול הגרמנים השנואים (עוד נקמה אנגלית מתוקה).

עוד עניין קטן, שלא קשור למונדיאל:
דוויין ווייד + כריס בוש + לברון ג'יימס במיאמי היט.
זה הולך להיות   מ ד ה י ם.

שלכם,
DS

ספרדים חסרי כבוד!!!

בדיוק כמו בסרט המופלא של טרנטינו, צ'אבי (בתפקיד בראד פיט) וחבורת הספרדים צדו בחצי הגמר קרקפת אחר קרקפת (מקורבים לחבורת הציידים מספרים שהקרקפת של שויינשטייגר הייתה טעימה במיוחד). אמנם על הנייר התוצאה הסופית הייתה מינימלית, אבל יש לציין שהספרדים "חנקו" את הגרמנים, הגיעו לכל כדור ראשונים (צ'אבי אלונסו ובוסקטס הפועלים השחורים) והניעו את הכדור כאילו הם נמצאים בעיצומו של משחק פלייסטישן חסר חשיבות. ספרד גרמה ל"מכונת השטרודלים" להיראות כמו קבוצת בני ג'דיידה מליגה ב'. הגרמנים הגיעו למשחק בביטחון רב לאחר הישגיהם המרשימים נגד אנגליה ונגד חניכיו של ה"ליצן" דייגו ארמנדו פרימאדונה, מה שגרם לנביא הזעם להסיר דאגה מליבו, בידיעה שהלחץ מועבר לגרמנים שכביכול הפכו את הגלגל ונהיו לפיבוריטים, ובכך מסיר כמה קופים מגבם של הספרדים.
הספרדים פתחו ללא טורס המאכזב, אלא עם פדרו המוכשר. ועוד איזה מוכשר. מדהים הילד הזה, רץ כמו שפן של אנרג'ייזר, נייד, חוצפן. כבר בדקות הראשונות ראינו ספרד אחרת, שונה מכל הופעותיה בטורניר. השחקנים הגיעו למשחק כמו אריות, ולמרות הבונקר הגרמני ומשחק חלש יחסית של המלך "דויד", גם מצאו את השער היקר שהביא אותם לגמר בעזרת מלך אחר-פויול (שנטיותיו המיניות עדיין אינן ברורות), ולהיסטוריה ענקית.
מהצד השני נבחרת הולנד, גם היא בחצי הגמר לאחר ניצחון על נבחרת "פורלאנוואי". הולנד פתחו בגול מרהיב, שכנראה ייבחר לשער המונדיאל (אקווה גם שזהו התואר היחיד שאיתו יסיימו ההולנדים). אורגוואי הצליחו לאזן ,ושמרו על מתח מסוים לזמן קצר, ואז כרגיל הגיע המזל המוכר של ההולנדים, וגול משום מקום הראה לנו שוב שהמנטליות הדרום אמריקאית שואפת לגובה הדשא. מפה כבר המשחק היה גמור.
הספירה לאחור החלה, ואוטוטו הגמר הגדול. הולנד האפורה פוגשת את ספרד המשתפרת ממשחק למשחק. כולם כבר יודעים עם מי הולך לבו של ה"נביא", וכל מי שטיפה מבין כדורגל, יודע שהספרדים הם אלו שצריכים להניף את הגביע הקדוש בסופו של יום. שמעתי לא מעט טענות מעוברי אורח בשבילי הקיבוץ, שהספרדים משחקים מגעיל לכל אורך המונדיאל, ולא מגיע להם, וכו' וכו'. חבל רק שהאנשים היקרים הללו לא מבינים שהיריבות של הספרדים בכל משחק הן אלה שהורסות את המשחק, בשיטה ברורה של התבצרות בהגנה, ואם "אללה" ירצה אולי גם יגנבו את הגול המיוחל. הדוגמה הכי מתאימה היא נבחרת גרמניה, שכל כך הרשימה אותנו בכל שלבי הנוקאאוט, עד שהגיעה למפגש נגד הספרדים, שם ראינו מהגרמנים ההתקפיים כביכול, בונקר לאורך 90 דקות, כזה שלא היה מבייש גם את חומת ברלין.

לסיום: לא יודע מה איתכם, אבל ההולנדים מעוררים בי אנטגוניזם כבד, אופי של חבורת אספסופים, שלכל שחקן איכפת אך ורק הצלחתו האישית. אסור בתכלית האיסור שנבחרת כזו תניף את הגביע. למרות כל זאת כאשר אני חושב על הגמר ליבי רועד. ההולנדים האפורים מדאיגים אותי מאוד (המשפט האחרון נכתב כדי להסיר חשש מ"עין הרע").
נתראה על הפודיום…השאלה היכן…
יחי התמנון פול..

 נביא הזעםעומר קורדובה